אלן מאיר / שבויים |
עינייהם בהו בקיר ובתקרה
הם הקורבנות הראשונים של המלחמה.
לא ניתן שלא להתרגש ? להזדעק .
מול הסבל שהם עברו .
מול העינויים שעליהם עברו .
הם איבדו את דרכם בצרה
הם איבדו את עולמם ברגע ?
בשניה לפתע .
בהפתעה גמורה .
הם איבדו את שמחת -החיים .
הפכו בשניה למבוגרים .
הם נעשו עצובים .
עיניהם ביקשו רק :ת הביתה ת
ת אמא ת .
חוסר-האונים השתלט להם על חיים .
האם יחזרו לחיות פעם חיים נורמליים ?
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|