|
עינייהם בהו בקיר ובתקרה
הם הקורבנות הראשונים של המלחמה.
לא ניתן שלא להתרגש ? להזדעק .
מול הסבל שהם עברו .
מול העינויים שעליהם עברו .
הם איבדו את דרכם בצרה
הם איבדו את עולמם ברגע ?
בשניה לפתע .
בהפתעה גמורה .
הם איבדו את שמחת -החיים .
הפכו בשניה למבוגרים .
הם נעשו עצובים .
עיניהם ביקשו רק :ת הביתה ת
ת אמא ת .
חוסר-האונים השתלט להם על חיים .
האם יחזרו לחיות פעם חיים נורמליים ? |
|
|
חלק מהאנשים פה
חושבים שאני
מתלוצץ, הם
אומרים לי שזה
לא יפה לחתום
בשם כזה ושזה לא
לעניין, ולא
למדתי כלום
מהרצח, וזה על
גבול ההסתה, כל
מה שיש לי להגיד
בנושא הזה זה:
סרק סרק סרק
יגאל עמיר, מנסה
ברצינות אבל
מבין שזה לא
ילך, אז הוא רק
רוצה למסור ד"ש
למרגלית וקורא
לה לבוא לבקר
ולהביא תמונה
חדשה כי הקודמת
כבר ממש מוכתמת,
בדם, חרדל,
קוטג' וזרע
לשווא. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.