ימים של בכי -
                         דיכאון.
כאב שרוט
                         בזיכרון.
מחפשים סיבות מחפשים רמזים,
כי מה שהיה עדין לא החלים.
כשאני שכבתי שבועות במיטה.
כשהוא אהב את אותה הבחורה.
כשאני חיפשתי דרכים לברוח.
הוא את מה שהיה הספיק לשכוח.
וכעת שעזבתי ואין דרך חזרה,
והוא נשאר פגוע מאותה הבחורה.
ועכשיו שלא נותר איש לצידו.
אני כבר לא שם להחזיק את ידו.
יושב בחושך מפחד לשאול,
כי עכשיו הגיע
                                          תורו לסבול...

שנאתי אותו שלא אהב בחזרה.
סבלתי שדיבר איתי על אותה הבחורה.
גימגמתי ששאל אותי למה אני סובלת -
במקום להיתאמץ     הייתי מוותרת.
ועכשיו שהוא סובל לבדו
ואני פה וכבר לא איתו.
שהרגשתי פחדתי לשאול,
ועכשיו הגיע
                                          תורו לסבול...

מתקשר אלי מתחנן לחיבה -
הוא לא מבין שפגע בלי שידע.
בוכה על אותם תחושות שאיבדו את דרכם,
אותן מילים שפגעו ללא רחם.
ועכשיו שהוא לבד בחדרו,
הוא לא מבין כיצד נשאר לבדו.
אך כעת לא נותר כבר את מי לשאול
כי הגיע
                                        תורו לסבול...