והאם תבוא ותחבק אותי בשנית?
האם תניח את ידיך
על מותניי ותישק לי?

וכשתגיע,
(והרי שנינו יודעים שתגיע
לבסוף,
עייף ותשוש מן המסע
הארוך שנאלצת לעבור על מנת
להיות איתי בשנית)
האם עינייך הצלולות
יצחקו למראי?
האם שפתייך ילחשו
את שמי בשלווה ולא יוסיפו
דבר?
והרי אינך חייב להוסיף,
או
ללחוש מילות אהבה.
עינייך העצומות בהנאה כמו
מנסות לחלוב עוד
מעט מן הרגע,
הן יסגירו את תחושותייך האמיתיות.
וכשתהיה לידי,
האם תקשיב בשקט
לכל שיריי
שנכתבו עליך ולא על אף
אדם אחר?
האם תהנהן בהבנה
כשיתחוורו לך געגועיי?
האם ליבך יתכווץ ותבכה,
יחד עם מילותיי,
על כל רגעי הכאב שעברתי
בגללך?

ולאחר שתגיע,
ותבין,
האם תעז לעזוב אותי
לבדי
עם כל געגועיי
ומכאוביי,
בשנית?


23.3.03