אנחנו מדברים בשפות שונות הוא ואני.
האנגלית שלו קלוקלת אף יותר משלי. הוא מתרברב : אני שחקן
כדורסל.
מנסה להרשים אותי במניית ההישגים שלו בתחום. אח"כ הוא שואל "את
מישראל?" אני עונה לו כן, מחיפה... "וערבית את יודעת?" ואני
לתומי כותבת לו בגאווה את המישפט היחידי שאני זוכרת משיעורי
ערבית בכיתה ח' "פי יאהום על חמיס מועלימת על דין אחזתנא אילעל
מסג'יד לינתעלמה כיפה סלה". את המיצרים שפגשתי בתחרות בסיני
המשפט הזה מאוד שיעשע, זה היה לפני חמש שנים אם אני לא טועה.
איך שהוא נשכחה ממני העובדה שבישראל חיים גם פלסטינים ושהוא
חיפש אותם ולא אותי. לחלוטין לא הייתי מוכנה לתגובה שלו
שהתחילה ב"heeeh ic" מה שאני פירשתי אל נכון כהתבדחות על ידעת
הערבית שהפגנתי אבל המשיכה בהתקפה: את בטוח שונאת פלסטינים...
אני לא מכירה אותם עניתי לו, אבל הוספתי אני לא אוהבת את אלה
שצועקים מוות ליהודים בטלוויזיה אם לזה אתה מתכוון.
הייתי בטוחה שבזה נגמרה השיחה...
אבל השיחה הזאת עם הבחור המיצרי נגמרה בדיוק כמו כל שאר השיחות
עם ישראלים, רוסים ואוסטרלים: "יש לך תמונה?"