וידייך נמסו על המקלדת
בשעה שנחלצת מכשל הכתיבה
בשעה שעל הצוק
חיכתה אישה יפה
וקראו לה אהבה.
את זעקת מילים ברורות
מצינור משוחרר מכל סתימה
וכמו פרפר חופשי
ניפתחה לך הנשמה.
אנשים חיכו בפתח
לדלות פרטים על נפשך
ואת שתקת ולא סיפרת להם
שאתמול היית קרובה למותך.
משהו השתחרר בך
כמו שיר שהיה עצור
הרבה זמן בתוך המוח.
משהו נפרץ ממך בכל הכוח.
ואת לא ביקשת שכולם
יראו את זה ויטפחו לך על השכם.
כי את ידעת מזה
וזה הספיק לך כמו אחרי רעב ללחם.
כמו שמשורר פורק השראה
ומרחף עם אצבעותיו מעל מקלדת
כמו שאהבה עמדה על צוק
והכתירה עצמה כאישה שורדת.