הדס סלמה / אומץ |
והבנה וחכמה, שאני מתיימרת להבין.
גבוה, למעלה
עם כמה תקוות
ואני שהורסת, חובטת, מצליפה בהן.
זו אני?
לבד, בעמק הדל, בחושך שבין העצים
והשמש בוהה בי, מחייכת, צוחקת עליי,
שנפלתי שהשפלתי מבט וניצחו אותי!
הכוחנים, השיריונים, עם כלי המלחמה שלהם
כנועה ומקופפת, אני שוקעת מתחת...
מתחת לבגדיי, לעצמותיי, לחלל גופי.
הולכת, נעלמת בערפל שחור.
מוטטתי את כל ההרים שלי,
את כל המגדלים והפסגות שהשגתי,
ביום אחד, בשניה קטנה-
והם הלכו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|