החיוך הזה...זה נורא משגע...
החיוך האמיתי של אתמול...
אותו חיוך כובש.
אני יודע שהיה זה ללא כוונה,
ובכל זאת הוא כל-כך שכנע.
אני יושב ומנסה לחשוב
אבל אני לא מצליח.
מחשבות מרצדות...
את בכל מקום ורגע
ונפשי לא יודעת מנוח.
וזה נורא טיפשי בעצם...
כי את תמיד מחייכת,
אל כולם את מחייכת
ולמה אני חושב שזה כל -כך אישי?
אני מנסה להתקרב....
אך את במלה אחת
מעמידה אותי במקום.
ולמה? זה סוד?
את כאן לידי עכשיו ושוב מחייכת
את אומרת "לא" ואני משיב:
"לא בא בחשבון".
תביני, אהובה, אם אני אוותר
זה יראה ממש תבוסתני
ואני עלייך לא אוותר
כי את, אישה, צורך החיים!!!!
1975 © |
