זה שאני חושב על הסוף
זה טוב. אני יכול
להתפלל ובאמת לכוון למשהו.
להיות אחד מהאנשים
שרואים אותך אך מזווית עיניהם.
במקום להביט לאנשים בעיניים
ולהסיג מבטי לעבר מוקדי המשיכה הזמניים,
ולגעת אותה נגיעה מרפרפת בחלומותיהם.
כי הכפירה הגדולה ביותר היא לרדת על הברכיים
להתפלל, כמו שיורדים על הברכיים למצוץ.
ואף מצוות פרו ורבו שאינה מתקיימת כלשון הכתוב,
זכתה לפרשנות מודרנית בידי אלפי זונות,
כמו שאני שכבתי על הבטן כאשר הפסיכואנליטיקן
אמר לי לשכב על הגב. הייתי שוכב על הבטן כדי להגביר
את החיכוך עם האחר, ולהפעיל בכח המעשה במקום כח המחשבה.