הפתעה!!!

מוקדם יותר באותו יום
'חשבתי שאולי נכין היום פסטה עם שמנת ופטריות לארוחת ערב, מה
דעתך?' הוא שאל מעברו השני של הקו.
'אחלה' עניתי.
'אז אני אתקשר אליך מהסופר ותגיד לי איזה מצרכים לקנות'.
'אין בעייה'. איזה חמוד חשבתי לעצמי. זאת פעם ראשונה שהוא מעלה
הצעה כזאת מראש ומתקשר אליי לעבודה להודיע לי.
זמן קצר אח"כ הוא התקשר שוב לשאול איזה שמנת לקנות.
אח"כ הוא התקשר שוב לשאול לגבי הפטריות.
ואז שוב לשאול אם כדאי לקנות במעדנייה נקניק חזה אווז שנוסיף
לפסטה.
זה היה כל כך מתוק. כל רגע טלפון לגבי משהו אחר.
'ואני רעב אז תבוא מהר'.
וכאילו שזה לא מספיק, הוא הגדיל לעשות והתקשר שוב לפני שיצאתי
מהעבודה לשאול אם יש משהו שהוא יכול להתחיל לעשות עד שאני
אגיע.

כשהגעתי, המשכנו להכין את הארוחה. מדי פעם הוא האיץ בי 'מתי זה
מוכן? אני כבר גווע'.
סיימנו לבשל. סידרנו הכל כמו בפיקניק.
לפני שאכלנו, הוא נתן לי זר פרחים ושוקולד. מעולם אף חבר לא
נתן לי זר פרחים וזה היה נורא יפה בעיניי. מאוחר יותר, הוא
יישאל אותי 'נכון שכשראית את הפרחים התבאסת?', הוא לא מבין כמה
לא!
האוכל היה מאוד טעים, ומאוד כבד... 'נראה לי שעכשיו אני פשוט
הולך לישון' אמרתי. התחלנו לפנות את הדברים בחזרה למטבח,
כשהטלפון שלו צלצל.
'אני יודע שאת כועסת, סליחה'.
'אני יודע שאני לא בסדר שלא דיברתי איתך כל השבוע'.
'את וויקי בתל אביב? איפה אתן?'.
'אני אשאל' - והוא פנה אליי 'בא לך לראות את שרית וויקי? הן
בתל אביב', אבל עשה תנועות של "לא" עם הידיים. אני לעומת זאת
עניתי 'בכייף, למה לא? הן רוצות לבוא?'
'לא - הן יושבות ב-AYS'. 'טוב, אז אפשר לקפוץ לשם להגיד שלום'.
כמה תמים הייתי...

מספר לילות קודם
אני לא יודע בכלל מה היתה השעה. אני רק יודע שזה היה מספר חד
ספרתי קטן, ואחריו כמה דקות. הלכנו לישון כבר מזמן, ואני הייתי
שקוע בשינה נעימה. הרגשתי אותו יוצא מהמיטה, היו קצת רחשים
בחדר, ואני, שטענתי שאני מתעורר מכל דבר, לא הופרעתי כלל אפילו
מהעובדה שהוא בא לצד שלי של המיטה, לקח את מכשיר הסלולר שלי,
ונעלם איתו ל"שירותים" להעתיק מספרים.
בבוקר, שאלתי אותו אם הוא מרגיש טוב. הוא שאל אותי אם שמעתי
שהוא הלך לשירותים בלילה, ועניתי שברור... כמה תמים הייתי...

יום שישי - כשבוע לפני
'כנראה מחליפים לי את המכשיר, ואני לא יודע אם כדאי לי לקחת
SAMSUNG או SLIDER' הוא אמר בעודנו צועדים לעבר הסנטר. 'אתה
מרוצה מה-SAMSUNG שלך?'. 'כן, אני הכי אוהב אותם - כל המכשירים
שהיו לי הם שלהם!'. 'תן אותו שנייה' ביקש והתחיל לתחקר - איך
נועלים? איך פותחים? איך ניגשים לספר הטלפונים. בהמשך הוא העיר
על זה שאני נותן לחברים שלי כינויים לא מובנים בספר הטלפונים -
דגי, פלפולה וכו', ואני התגוננתי ועברתי אחד אחד להראות שזה
הגיוני. 'וכאילו שלך אין פרבי וכאלה' סיימתי את טיעוניי... כמה
תמים הייתי...

לפני שיצאנו מהבית הוא שאל אותי אם אני לא מחליף בגדים. שאלתי
מה הוא מציע שאלבש, ובסוף הוחלט על הסוודר הירוק של LEE (שעד
לא מזמן הייתי בטוח שהוא כחול). ואז הוא אמר 'אתה יודע, גיליתי
שהדרך הכי טובה להמנע מריח הסיגריות בפאב זה לשים אפטרשייב'
תוך כדי שהוא מרסס על עצמו מהנוזל הצהבהב והריחני. הבטתי בו
במבט חצי מזלזל והאצתי בו לצאת. עוד לא התחלתי להבין...
השומר בכניסה ל-AYS שאל לאיזה אירוע הגענו. הוא שתק, אז אני
לקחתי פיקוד - 'ידידות שלנו יושבות פה, ובאנו רק להגיד להן
שלום'. 'אבל לאיזה אירוע באתם?' התעקש השומר. ואני עדיין לא
מבין. לאחר מספר פעמים שחילופי הדברים החזירו אותנו לאותה
נקודה, הגיחה מישהי מבפנים ואמרה לו 'זה בסדר, הם יכולים
להכנס'. היא הבינה... בניגוד אליי...

נכנסנו פנימה. חלל גדול חשוך. קבוצת אנשים ממול, ואני בלי
המשקפיים, עדיין לא רואה, ועדיין לא מבין. על הבר אני קולט את
יפית, את לימור (שצבעה את השיער לשחור ולכן לא זיהיתי אותה
לרגע) ואת שי'רי (שאני אזהה רק יותר מאוחר...).
'איזה צירוף מקרים' חשבתי לעצמי - 'באנו לראות את שרית וויקי
ובמקרה גם יפית ולימור כאן. איזה גדול!' התחלתי מתקרב לעברן
להגיד שלום - עדיין לא מבין...

'הפתעה!!!' נשמעו צעקות מקבוצת האנשים. שמעתי את הצעקה, והמידע
נרשם איפשהו במוחי, ותוייק להתייחסות עתידית... עדיין לא
הבנתי.

מתי הבנתי סוף סוף? כשראיתי את שירי מתנפלת עליי עם מצלמה. אז
קלטתי ש" קבוצת האנשים ממול" הם בעצם רוב החברים שלי... כן.
עכשיו כבר הבנתי. עכשיו גם לא ממש יכולתי לזוז מהמקום בו עמדתי
- סמוך לעמדת הדיג'יי.
אנשים באו אחד אחד להגיד לי מזל-טוב, כמו בחתונה... היה מרגש.
היה כיף. הייתי בהלם, ומופתע לחלוטין.
רק מאוחר יותר הכל חזר אליי והתחבר לי - חתיכה אחר חתיכה...
אלק שוקל לקחת SAMSUNG רק רצה לברר איך לשלוף את הטלפונים של
החברים שלי (וגם טרח לוודא מי עומד מאחורי הכינויים הלא
מובנים...).
אלק הלך לשירותים (ואני שטענתי שמתעורר מכל דבר... יצאתי כזה
קטן).
אלק אפטרשייב מונע ריח של סיגריות - סתם חיפש תירוץ לשים...
בקיצור - עבד עליי בגדול. הוא וכולם.

וככה נפתחו חגיגות יום הולדתי העשרים ושישה, שנערכו כל סוף
השבוע.
ולי רק נשאר להגיד שוב... אני אוהב אותך רונן.