היא מתארגנת לקראתו.
מתקלחת, וחופפת. מורחת על עצמה קצת שמן תינוקות,
כדי לרכך את העור, בדיוק כמו שרוני אוהב.
היא מוציאה מהארון את החצאית השחורה, זאת שרוני אוהב.
היא נאבקת עם גרביוני הרשת השחורים שלה, אלה שרוני אוהב.
מבין כל החזיות היא בוחרת את זאת- האדומה עם הפוש-אפ, כי רוני
אוהב.
נועלת מגפיים גבוהות, כאלה שעושות לה רגליים ארוכות- בדיוק איך
שרוני אוהב.
היא מוציאה גם גופייה ורודה והמונית, כזאת שפעם היא בחיים לא
הייתה לובשת, אבל... רוני אוהב.
היא מורחת קרם לחות ומורחת מייקאפ על הפנים, מפזרת קצת פודרה.
מוסיפה קצת סומק, עיפרון לבן ומעליו צללית, משרטטת עם עיפרון
קו שחור בתוך העין, ומוסיפה קצת מסקרה.
היא מסתכלת במראה, אבל לא מרוצה.
היא מורידה את האיפור, ומורידה את הבגדים, מחפשת מה ללבוש. סוף
סוף היא מוצאת.
מתלבשת, נעמדת מול המראה- ושוב, לא מרוצה.
שוב מחליפה בגדים, ונעליים, ואיפור...
ואז היא מתפשרת, שוב לובשת חצאית קצרה וגופייה המונית עם
מגפיים שהיא בקושי יכולה ללכת.
היא מתאפרת- מייקאפ, פודרה, סומק, צללית, כל העסק... בדיוק איך
שרוני אוהב.
היא משרטטת את הקו השחור בתוך העין, ולרגע נעצרת.
מביטה על עצמה, חודרת לתוכה. העיניים העצובות נשקפות לה
מהמראה.
רוני צופר לה מלמטה, היא מזרזת את עצמה, אומרת "ביי" חפוז לאבא
ואמא ויורדת למטה.
אבל שנייה לפני שהיא יוצאת החוצה, עינייה פוזלות לכיוון המראה
שבכניסה.
היא מסתכלת על עצמה, מבט אחרון, ומחייכת. "זהו" היא חושבת
"עכשיו המסיכה שרוני אוהב מושלמת..."