באחרית היתה לי קאתי,
קביים של אור

לילות ללא שחר בסופם,
קיץ צונח על וילונות הסתיו.
תל אביב 92, שדרות בן גוריון 81 בחצר.
ענפי חרוב ספוגים בזית,
אוטובוס מספר 50 שנה

כבר לא עוצר באף תחנה.
מישהו שמת גר שם לפני.
אני,כשאמות, אגור שם לפניו,
אור רקום בחשך, חשך טבול בזית.
נורות ההיביסקוס זורעות שם ארגמן

ברחמו של ליל.
חרמשים של אור, קביים של מלכות,
ילדה שלי, קאתי

באחרית יהיה לי.