מקום וזמן - 17:00, חדר המלחמה של צבא המדינה. החדר שחור ואפל
בקצותיו, במרכזו מוצב שולחן המואר בזרקור ומסביבו ישובים
קצינים

קצין 1: אני אומר שנתקוף לפני שהם יתקפו אותנו, נכניס את
הבני זונות למגננה [הוא קומץ את אגרופו ומכה בשולחן]
קצין 2: ואם הם לא התכוונו לתקוף? מה אם המודיעין טועה? אתה
באמת מוכן לקחת את הסיכון הזה?
הרמטכ"ל: שקט, שניכם. סא"ל, האם יכול להיות שהמודיעין טועה?
סא"ל: המנהיגים שלהם מדברים על תקיפה בשעה שש בערב. המקורות
שלנו אומרים שהם יתקיפו בשתיים בצהריים. אין סיכוי שהם טועים
קצין 2: איך אתה יודע? אולי המושתלים עובדים עימם? יכול מאד
להיות שאתה תכניס אותנו למלכודת
קצין 1: צריך למעוך אותם כמו המקקים שהם, ואני מכיר רק דרך
אחת לעשות את זה - לקחת את המגף ולבעוט בכל הכוח. בחיים יש רק
בטוח אחד, וזה המוות
הרמטכ"ל: כמו שאני רואה את זה, יש לנו שתי בררות: [הוא קם
מכיסאו, נשען בשתי ידיו על השולחן, האור ממוקד עליו]
האחת, שנתקוף, נסתכן בכשל מודיעיני שיכול להכניס אותנו לצרות,
ונלחם. השנייה היא שנחכה, נתארגן, נסתכן במלחמה, ואולי נלחם.
במחשבה שנייה, יש לנו רק בררה אחת
קצין 3: (האור חוזר לשולחן) אפשר לסמוך על הדתיים שילחמו?
הרמטכ"ל: (מהסס לרגע, ואז מדבר בקול תקיף) אני לא יודע
קצין 1: הם בטח ימצאו סעיף בתנ"ך שיאסור עליהם להשתתף.
נמושות! (הוא מפטיר כלאחר יד)
קצין 2: אל תגיד את זה, הם חלק מהעם (בקול עדין וחלש)
קצין 1: מבחינתי רק מי שמשרת את המולדת הוא חלק מהעם. שימותו
כולם (הוא אומר בכעס ועם כל מילה קולו מתחזק עד כדי צעקה)
הרמטכ"ל: [פונה אל קצין 1] אתה רוצה משפט צבאי?! את הדעות
האישיות תשאיר בבית, אנחנו על סף מלחמה ואתה מתחיל להתפלסף
לי?!
קצין 1: המפקד, לא המפקד!
קצין 3: לפי ההערכות הצבא יוכל להסתדר גם בלעדי הגדודים
הדתיים, אבל מה שבטוח, בטוח
הרמטכ"ל: תגייסו את המילואים, תכניסו לכוננות את הגדודים
הדתיים. נשאיר את כאב הראש לממשלה

מקום וזמן - למחרת, שעה 5:00 בבוקר. חדר המלחמה, הרמטכ"ל יושב
על כיסא בעמדת הקשר

קצין 1: עזרה, עזרה [ברקע נשמעים קולות של פיצוצים ויריות]
הם הביאו תגבורת, הם מתקיפים מכל הכיוונים [הקשר מתחיל
להשתבש]
אנחנו לא יכולים להתמודד איתם
הרמטכ"ל: סוגו לעמדה יותר טובה, אנחנו לא יכולים לשלוח עזרה.
הם הפתיעו אותנו, ייקח זמן לגייס את כל כוחות המילואים
והחטיבות המיוחדות
קצין 1: אנחנו כבר נלחמים שעה, התחמושת מתחילה להיגמר. אנחנו
רק כוח סיור, אנחנו לא מוכנים לקרב. אמרתי לך שצריך לתקוף
אותם! אמרתי...  (קולו נקטע בפיצוץ עז, הקשר נופל)
הרמטכ"ל: יחידה 47, עבור, יחידה 47, אתם שומעים אותי? [הוא
ממתין לתשובה, הקשר דומם] לעזאזל, הם ישלמו על זה... הם ישלמו
על זה. איך הם מעיזים לתקוף אותנו, איך לא ראינו את זה קודם...
יחידה 57, עבור, יחידה 57, מה מצב האויב?
קצין 2: הקרב קשה, יש הרבה הרוגים, אבל אנחנו מצליחים להדוף
אותם, המפקד
הרמטכ"ל: אני רוצה שתגררו אותם לגזרה בטא, כוחות חיזוק יגיעו
מאזור ירוק לכיוונכם. תכתרו אותם באזור האדום ותהרגו את כולם.
לא לקחת שבויים! (את המשפט האחרון הוא אומר בהדגשה וכעס)

מקום וזמן - הריסות של שכונת וילות, הרקע משתנה להריסות כפר
שתושביו הם חלק מהעם המורד. הקרב קרוב לסיומו.

[ילד קטן רץ ברקע במרכז הקרבות, חייל הורג אותו]
קצין 2: מג"ד, קח את גדודים א' ו-ג' ותעסיק את המורדים. אני
בינתיים אאגף אותם
המג"ד: המפקד, כן המפקד
קצין 2: ומה שלא תעשה, אל תסכן את החפים מפשע שבאזור. תרחיק
את המורדים מהשכונות שלא נפגעו, עכשיו הדבר האחרון שאנחנו
צריכים זו עוד פאניקה מיותרת מהאזרחים
[הכוחות מתחילים לנוע, הם מגיעים לכפר הסמוך]
המג"ד: אש! [הוא זורק רימון לעבר הבתים]
חייל 1: אבל המפקד, יש שם תושבים, ואני חושב שהסמל אמר לא
לפגוע בחפים מפשע, המפקד
המג"ד: יש לך שתי טעויות: האחת היא שהסמל אמר "חפים מפשע",
אין שם אף תושב שהוא מתאים להגדרה הזאת. הטעות השנייה היא
שנדמה לך שאכפת לי מה שאתה חושב! (הוא צועק את המשפט השני)
חייל 1: המפקד, אני לא יכול לגרום למותם של חפים מפשע, רק
אלוהים יכול להחליט דבר כזה [מאחורי הבימה מתגנבת דמות שמחזיקה
תיק, כל החיילים מתעלמים ממנה]
המג"ד: אז יש לך מזל, כי בשבילך אני אלוהים! [הדמות מפוצצת
את עצמה ואת כל הדמויות המשתתפות באירוע, לאחר כמה שניות ההדף
מגיע לקצין]
קצין 2: מג"ד! מג"ד! (הוא צועק) מה לעזאזל קרה שם... (הוא
לוחש, מתחיל להרהר, מנער את ראשו וחוזר לעשתונותיו)
מג"ד?! [בעוד הוא צועק מתגלה טוראי פצוע שבורח מהאש]
טוראי, מה קרה שם?
הטוראי: הם, הם פוצצו את הכל [הטוראי נכנס לשוק]
אזרחים, חיילים, מורדים, כולם מתו
קצין 2: דרקון שני למנהיג כחול, דרקון שני למנהיג כחול, עבור
(בטון צונן)
הרמטכ"ל: דבר דרקון שני
קצין 2: קן הנמלים הושמד, יחד עם הצרעות, רות סוף

מקום וזמן - למחרת, 10:00 בבוקר, משרדו של הרמטכ"ל, הרמטכ"ל
יושב בכיסאו מעיין בדו"חות על הקרבות.

[רה"מ נכנס]
רה"מ: רב אלוף, אנחנו צריכים לנהל שיחה על הקרב המביש שהתרחש
אתמול. יש לך מושג מה קרה שם?!
הרמטכ"ל: כן אדוני רה"מ, המורדים תקפו ב-4:00, הם הפתיעו
אותנו בהתחלה אבל הצלחנו... [הוא נקטע באמצע הדיבור ע"י רה"מ]
רה"מ: אני אספר לך מה קרה שם! (הוא מדבר בקצב מהיר, עם כל
מילה שיוצאת מפיו עוצמת קולו מתחזקת)
בושה! זה מה שקרה שם! יש לך מושג כמה התדמית שלי...אה...שלנו
נפגעה?!
הרמטכ"ל: טוב, אדוני, אני יודע... (בקול שקט וקצב איטי) [הוא
נקטע שוב]
רה"מ: אני רוצה, לא, אני דורש שתתפטר, תיקח על עצמך אחריות
מלאה על המרידה המגוחכת הזאת, ותדגיש שלי לא היה כל קשר לניהול
המטומטם של אתמול! יום טוב לך! [רה"מ יוצא החוצה, משאיר את
הרמטכ"ל המום וכועס]

מקום וזמן - לאחר שבוע, רחבת הפרלמנט, מסיבת עיתונאים
ברקע נשמעים קולות רבים של דיבורים לא ברורים.

[שר התקשורת עולה לדוכן, הצלמים מצלמים אותו עולה לדוכן, הס
מושלך ברחבה]
שר התקשורת: נציגי תקשורת נכבדים, בראש ובראשונה הרשו נא לי
להתנצל על החוסר הנוחות והארגון. כפי שתוכלו להבין בעוד דקות
מספר, הנסיבות אילצונו לפעול במהירות. כינסנו אתכם היום כאן
היום  
כדי שהרמטכ"ל ורה"מ יוכלו לשאת את דבריהם. כמו כן יובאו
התוצאות והמסקנות מניסיון המרד. כעת ישא את דבריו רה"מ
[השר יורד מהדוכן, רה"מ עולה. יש רחש בין המשתתפים, הצלמים
מצלמים את רה"מ]
רה"מ: עיתונאים ושרים נכבדים, התכנסנו כאן היום כדי לחשוף את
מסקנותיה של הועדה שהוקמה לחקר נסיבות אותו ניסיון המרד המזעזע
ותוצאותיו. אני מזמין את השופט בדימוס וחברי היקר, מר בן בקר
[בן בקר, גבר בשנות השישים המאוחרות לחייו, לבוש בהידור, עולה
לבימה. פלאש המצלמה מסנוור אותו לרגע. נראה כי הוא אינו מרגיש
בנוח]
בן: שלום לכל קהל המאזינים. סלחו לי על נאומי הדל, אך אינני
נוהג לנאום לעיתים קרובות. אם כך, אגש מיד לעומקו של העניין.
אני הייתי רוצה לפרט לכם כל ממצא ופיסת מידע אפשריים ששותפיי
ואני העלנו, אך זמננו קצוב, ולכן סלחו לי שוב על הצגת הדברים
המצומצמת. אני מבטיח לכם שכל פרט שמובא כאן נבדק מספר פעמים
תחת עיניהם הקפדניות של כל המומחים בנושא המדובר. הרשו נא לי
לרענן את זיכרונכם לגבי המאורעות שקדמו לניסיון המרד המזעזע:
מצד אחד, ראש ממשלתנו העניק מענקים נדיבים למען העם ששוכן
בקרבנו, הוא חתם על הסכמי שלום, פעל בכל כוחו למען כל אותם
אנשים שלא יכלו לעזור לעצמם, ומצד שני חיילינו, בנינו, נשלחו
למוות תחת הכותרת "משימות להגנת הגבול" וכיוצא בזאת מטעם הצבא.
אני שואל אתכם כעת, האם זהו מהלך תקין של שלום?
(הוא מגביר את קצב דיבורו כדי למנוע את האפשרות שמישהו אחר
ידבר)
לא! זהו ניסיון חד צדדי של ראש ממשלה רחום ליצור שלום למענכם,
העם. מממצאי החקירה העלו שהמרד יכל היה להימנע רק אם הרמטכ"ל
היה מחליט להישמע למידע המודיעיני שאמר בבירור כי המרד עומד
להתרחש ולתקוף את המורדים כשהם לא מוכנים. יותר מכך לא אוכל
לומר מכוון שזמננו תם.
[הוא יורד מן הדוכן ונעלם אל מאחורי הקלעים, שר התקשורת עולה]
שר התקשורת: וכעת, לנאום האחרון של הערב, הרמטכ"ל, רב אלוף
גיא סולומון
[הרמטכ"ל עולה לדוכן, שר התקשורת יורד, רק מצלמות מעטות מצלמות
אותו]
הרמטכ"ל: תודה רבה על קבלת הפנים האוהדת, אך שר התקשורת טעה.
אינני כאן כדי לנאום, אני עומד לפניכם כאן כדי להתפטר. [הרחש
בקהל גובר, יותר צלמים מצלמים את הרמטכ"ל]
בימים האחרונים התעסקתי עם ההשלכות של אותו יום ארור בו
המורדים החליטו לבצע את תקיפתם. הרצתי את המאורעות שקדמו
למרד שוב ושוב במוחי, אך ללא הועיל, אין לשנות את העבר. עשיתי
את
כל מה שקצין מסור לעבודתו, אחריותו ומולדתו יכל לעשות. לכן,
עלי
לשאת בתוצאות. אני מתחנן בפניכם, אל תשכחו את אשר אירע כאן
לפני שבוע, זכרו אותו למען שלא ישוב שנית
[מבין הצללים שבצדדי הבימה מגיחה דמות אפלה שחושפת עצמה כאשר
הרמטכ"ל מסיים את דבריו, זהו מורד]
המורד: למען העצמאות, הדמוקרטיה והמנהיג שיוביל אותנו בקרב
אל הניצחון! לזכר הנופלים, יחי המרד!
[הוא לוחץ על כפתור נסתר בשרוולו, מאיות השנייה שלאחר מכן הוא
מתפוצץ ומפוצץ את כל הנוכחים יחד עמו)

הערה: קצין ראשון הוא קצין בצבא המורדים. קצין 1 הוא קצין
בצבא המדינה

מקום וזמן - היום שלפני התקיפה, שעה 9:00, המפקדה המאולתרת של
המחתרת. נורה בודדת מאירה מקלט נטוש

מנהיג המורדים: שקט! שקט! ההחלטה התקבלה, אנחנו תוקפים
בבוקר
קצין ראשון: מה עם המושתלים? הם יספרו לצבא הכל!
מנהיג המורדים: הם יספרו רק מה שהם יודעים, והם לא חייבים
לדעת הכל. נספר להם שאנחנו נתקוף בשתיים בצהריים, ושאנחנו
מפיצים את
השמועה שאנחנו נתקוף בשעה שש בערב. ההודעה על התקיפה צריכה
להתקבל אצלם בערך לפנות הערב ועד שהם יחליטו משהו הם ישחררו את
ההוראה כל כך מאוחר בלילה, שהם בחיים לא יהיו מוכנים לתקיפה
בארבע בבוקר. יש מתנגדים?
[הוא מביט בחבריו לנשק, אחד מהם פותח את פיו כדי  לדבר, המנהיג
תוקע בו מבט מעורר אימה, הקצין שותק]
אם כך, ההחלטה אושרה. חברים, עליכם להבין, קולנו חייב להישמע!
ברגע שהעולם הנאור ישמע על מאבקנו הצודק לעצמאות, הוא יטה כתף
ויעזור לי להנהיג אתכם לעצמאות פיסית ונפשית, ללא שלטון עריצות
כמו שחיינו לפני המחתרת.
האם אתם באמת רוצים לגדל את ילדיכם בעולם בו דעותיכם ומעשיכם
מוכתבים לכם ע"י אדם זר?
כל המשתתפים: לא! יחי המרד! יחי המנהיג! יחי המרד! תחי
המהפכה!

מקום וזמן - למחרת, שעה 4:00, שכונת וילות באזור הפרברים של
העיר הגדולה בסביבה. יחידה 47, כוח סיור של הצבא, מפטרל בואדי
החוצץ בין הישוב ולבין כפר קטן של עם המורדים, לפתע הוא מותקף
מכיוון הגבעות הסמוכות מארטילריה כבדה

קצין 1: תפסו מחסה! [הוא קופץ לעבר נקיק קטן. הוא צועק
ומתחיל לרוץ לעבר הגבעות]
גדוד 32 ו-27 אחרי! שאר הגדודים לאגף ולכתר!
קצין ראשון: אש! אש! אש! תהרגו את כולם! [הוא אוסף כמה
רימונים, לוקח רובה M16 מתיק השוכב על הרצפה ויורד לעבר הקרב]
קצין ראשון: נמר, שועל, אריה, בואו איתי, יש לי משימה מיוחדת
בשבילכם. קחו כמה שיותר חומרי נפץ ורימונים, ופוצצו כמה שיותר
בתים מעבר לואדי הזה
[הם מתגנבים לכיוון הבתים הקיצוניים שבישוב, מניחים את מטעני
החבלה ובורחים מהמקום. כעבור עשרים שניות הבתים מתפוצצים]

                                ...כעבור חצי שעה...

קצין ראשון: נמר, מצא את מפקד הפלוגה העלובה הזאת [המורד רץ
לעבר יחידה 47, וחוזר כעבור כמה שניות]
נמר: המפקד נמצא מעבר לסלעים בתוך נקיק בשעה 8, הוא קורא
לתגבורת
קצין ראשון: צריך לעצור אותו, אנחנו לא נשרוד בקרב הזה אם הם
יביאו תגבורת
[הוא רץ לעבר המקום שממנו חזר נמר, כדור של אחד החיילים פוגע
בו בכתף. הקצין הורג את החייל וממשיך לעבר המפקד, כעבור שתי  
דקות הוא משליך שני רימונים לעבר הנקיק]
שועל: המפקד, יש לי חדשות רעות - כרגע קלטנו שידורי רדיו של
הצד השני, הם הביאו תגבורת
קצין ראשון: שועל, אתה הודעת על הבעיה, אתה תפתור אותה. קח
את התרמיל ואת מכשיר הרדיו האלו, כשאתה מתקרב ככל האפשר
לחיילים קרא לי בקשר
שועל: המפקד, כן המפקד [הוא מתרחק מהחבורה, מספיק כדי לא
לשמוע את דבריהם אך עדיין בטווח ראיה]
קצין ראשון: רוצו לגבעות, הסתתרו (הוא לוחש בקול סמכותי)
אריה: למה?
קצין ראשון: כי מה ששועל סוחב בתיק הוא מטען נפץ המופעל
מרחוק. אין לנו סיכוי מול תגבורת של הצבא. כששועל יתקרב מספיק
כדי לגרום נזק מקסימלי הוא יקריב את הקורבן העליון - את עצמו
למען המולדת
שועל (בקשר): המפקד אני במקום, מה לעשות?
[הקצין הראשון לוחץ על שלט, שניות לאחר מכן ההדף מגיע אליהם]

מקום וזמן - כעבור שבוע, שעה 21:00. בית מחסה של המורדים.

מנהיג המורדים: סדר! סדר!
המשתתפים: יחי המרד! יחי המנהיג! יחי המרד! תחי המהפכה!
מנהיג המורדים: קודם כל, לפני פתיחת הישיבה, הבה נעמוד דקת
דומיה לזכר הנשמות הטהורות והצדיקים שהקריבו את חייהם למעננו,
מי ייתן וימצאו מנוחת עולמים בגן העדן המובטח לכל אחד מכם
[הם נעמדים, בתום דקת הדומיה כלל המשתתפים מתיישבים חוץ
מהמנהיג]
חברים! אל נא תרפו ידיכם! המרד לא נכשל, מטרתו הושגה.
קולנו הושמע ברבים, הרי לא ציפיתם שננצח צבא מקצועי ומאומן,
נכון?
לא, אבל המהפכה לא קרובה להשלמתה. היום הובאה לידיעתי העובדה
שמנהיגי המשעבדים יתכנסו מחר למסיבת עיתונאים. עלינו לשלוט על
הארץ הזו, וכדי להשיג מטרה זו לוחם אמיץ וקדוש צריך להקריב את
עצמו למען המדינה והמהפכה. כדי שעם ינצח, צריך שמנהיגו יעמוד
בראשו וינהל את ענייני העם. לכן, אם אותו לוחם אמיץ יקריב את
עצמו ויחסל במעשה התאבדות מקודש את אותם פושעים אז, ורק אז,
נוכל לנצח ולהשלים את המהפכה. כמובן, שאותו לוחם ומשפחת אותו
צדיק יזכרו לעד ויזכו בתמיכת  הממשלה העתידית. האם אותו לוחם
אלוהי מצוי בקרבנו?
אריה: אני אלך, לא נותרה לי סיבה כדי לחיות, אולי המוות
עדיף
מנהיג המורדים: אכן איש אמיץ ונערץ אתה. אם כך, הישיבה
הסתיימה
כל המשתתפים: יחי אריה! יחי המנהיג! יחי המרד! תחי המהפכה!
אריה: לא, יחי שועל, הוא הגיבור האמיתי
כל המשתתפים: יחי שועל! יחי המנהיג! יחי המרד! תחי המהפכה!

מקום וזמן - למחרת, רחבת הפרלמנט, בן בקר נואם ברקע, אריה
מהרהר בחצר הפרלמנט

אריה (חושב): מה אני עושה? למה  אני פה? רק בגלל שהמנהיג אמר
לי שאני צריך להקריב את עצמי, או בגלל רגשי אשם אני צריך למות?
אפילו את רגשות האשם הכבדים מנשוא הללו הם נטעו בי, הם שלחו את
שועל
למות. בכלל, איך המוות יכול להעניק חיים, עצמאות? המוות רק
יגרור עוד מוות, עוד הרס. אני לא משוגע, אני לא חייל, כל מה
שאני רוצה הוא רק שלום ובטחון למשפחה שאין לי, לא עוד לפחות.
למה אני נלחם בצורה כל כך עיוורת למען מישהו אחר?
מנהיג המורדים (מופיע בתור קול שמהדהד בראשו של אריה): אתם
נלחמים למען מטרות נשגבות מכם! נלחמים למען שלמות הארץ, גירוש
האויב!
אריה: אבל מי אתה, מי אתה שתכתיב לי כיצד לחיות את חיי?
מנהיג המורדים: אני הוא המנהיג שלך, מנהיג שנבחר על ידיך
ועמך כדי להנהיג אותנו ואת מדינתנו העתידית לגדולות
אריה: במה אתה שונה ממני? איך אתה יודע יותר טוב ממני מה
עדיף בשבילי?
מנהיג המורדים: זכור את החינוך המעולה שהוענק לך על ידי!
זכור את מעלותיי ותכונותיי הנעלות!
עליך לבצע כל תפקיד שהוטל עליך בהצטיינות, זו משמעות שירות
המדינה לעתיד שתונהג על ידיכם ובהדרכתי, כל המערכת תלויה
במשמעת ברזל, ואתה הרי לא רוצה להפיל את המערכת, אתה לא בוגד,
נכון? נכון?
אריה: אני לא בוגד!
אריה (מדבר בקול): אני לא בוגד!
[הוא נכנס לרחבת הפרלמנט, הרמטכ"ל נואם ברקע. בסיום דבריו אריה
צועד קדימה אל עבר האור]
אריה:(בקול) למען הנופלים, יחי המרד!
(בראשו) למען שועל! אולי המוות עדיף, אני מצטרף אליך ידיד
ותיק!
[הוא לוחץ באצבע מזיעה אך יציבה על כפתור נסתר בשרוולו, מאיות
השנייה שלאחר מכן הוא מצטרף אל ידידו הוותיק לנצח]

מקום וזמן - יום לפני התקיפה, שעה 21:00, משרד רה"מ

יועץ 1: אדוני רה"מ, הגיעו ידיעות חשובות
רה"מ: הן כל כך חשובות שהן צריכות להפריע לעבודה המשרדית
החשובה שלי?! (בקול כועס)
[הוא מניף מחבט גולף ומעיף את הכדור סנטימטרים ליד החור]
לעזאזל! ראה מה עשית! הרסת לי את הממוצע, עכשיו ירדתי למקום
העשרים בדירוג המדיני! נו, מה רצית?
יועץ 1: הגיעו שמועות על מרד העומד להתרחש בימים הקרובים
רה"מ: אז? הצבא שלנו ימחץ אותם! אין צבא שיכול לנצח אותנו!
יועץ 1: כן, אבל הם יוכלו לנצח במלחמה חשובה לא פחות - דעת
הקהל העולמי
רה"מ: מה זאת אומרת? אל תשקר לי, הם הרי לא יוכלו להפריע לי
להשתלט על העולם, נכון? אל תסכן את הקריירה שלי!
יועץ 1: אדוני, הרגע, דבר לא יפריע לקריירה המשותפת שלנו
רה"מ: טוב מאד, אם כך אני אמנה אותך לאחראי על כל הנושא הזה
רה"מ(חושב): וכך אם משהו ישתבש אני תמיד אוכל להאשים אותך
ואת הרמטכ"ל

מקום וזמן - לאחר יומיים, שעה 7:00, משרד רה"מ

יועץ 1: אדוני רה"מ, החדשות הגיעו, ניצחנו בניסיון המרד, אבל
הפסדנו בדעת הקהל. עלינו לעשות משהו, מהר! (את המשפט האחרון
הוא אומר בהדגשה)
רה"מ: מה זאת אומרת "הפסדנו"? זאת אומרת "אני הפסדתי"! אני
לא מפסיד!
צריך למצוא את האשמים, מצאו לי את האשמים!
יועץ 2: מה לגבי הרמטכ"ל? אם הוא היה תוקף את המורדים לפני
שהם היו מספיקים לפעול, אולי היינו נמנעים מהפרסום הרע
רה"מ: אבל אי אפשר סתם להאשים אותו, צריך סיבות מוצקות, משהו
שיגרום לסקנדל שבעקבותיו הוא יאלץ להתפטר כדי להסתיר את הבושה,
ואת האמת
יועץ 1: אפשר לומר שהוא התעלם ממידע מודיעיני שהובא לידיעתו
לפני התקיפה
רה"מ: כן, חצי יום לפני
יועץ 1: אכן כך, אבל עובדה היא שהוא ידע על כך לפני התקיפה?
לכן תיאורטית הוא יכל היה לעשות משהו. זה כל מה שהציבור צריך
לדעת, לא יותר מזה
יועץ 2: צריך גם ועידת חקירה, כדי לגרום לציבור לחשוב שאכפת
לך מה"ניסיון המזעזע למרד". אולי נוכל להשתמש באחד מחבריך
השופטים המכובדים כדי להשפיע על תוצאות החקירה, אתה יודע, לשים
אותו בראש הועידה החוקרת ולומר לו מה למצוא...
רה"מ: זה נשמע לי כמו פתרון, כל עוד הפופולאריות שלי לא
תושפע מכך, לא אכפת לי
יועץ 1: אולי כל ניסיון המרד הזה הוא לטובה, הוא ייתן לך
הזדמנות להראות את הצד הרחמן והרגיש שלך, אולי יצא מזה פרס
נובל
רה"מ: לחיי המורדים! [הוא קם ומוזג יין ממגירה בשולחנו
ליועציו]
היועצים: לחייך!

מקום וזמן - למחרת, 10:00 בבוקר, משרדו של הרמטכ"ל, הרמטכ"ל
יושב בכיסאו מעיין בדו"חות על הקרבות.

[רה"מ נכנס]
רה"מ: רב אלוף, אנחנו צריכים לנהל שיחה על הקרב המביש שהתרחש
אתמול. יש לך מושג מה קרה שם?!
הרמטכ"ל: כן אדוני רה"מ, המורדים תקפו ב4:00-, הם הפתיעו
אותנו בהתחלה אבל הצלחנו... [הוא נקטע באמצע הדיבור ע"י רה"מ]
רה"מ (חושב תוך כדי דברי הרמטכ"ל): אולי אם אני אנסה את
הכדור המסובב חזק יותר אני אצליח לעלות בדירוג
רה"מ: אני אספר לך מה קרה שם! (הוא מדבר בקצב מהיר, עם כל
מילה שיוצאת מפיו עוצמת קולו מתחזקת)
(חושב: מעניין מה עשה הנשיא האמריקאי היום... למניאק היה הרבה
זמן לעבוד על החבטות למרחק שלו)
בושה! זה מה שקרה שם! יש לך מושג כמה התדמית שלי...אה...שלנו
נפגעה?!
הרמטכ"ל: טוב, אדוני, אני יודע... (בקול שקט וקצב איטי)
[הוא נקטע שוב]
רה"מ(חושב): עכשיו איך אמרנו שאני יוצא טוב? אה, כן
רה"מ: אני רוצה, לא, אני דורש שתתפטר, תיקח על עצמך אחריות
מלאה על המרידה המגוחכת הזאת, ותדגיש שלי לא היה כל קשר לניהול
המטומטם של אתמול! יום טוב לך! [רה"מ יוצא החוצה, משאיר את
הרמטכ"ל המום וכועס]

מקום וזמן - 12:00, משרד רה"מ, בן בקר נכנס אל המשרד, בתוכו
מחכים לו שני היועצים ורה"מ

בן: ביקשת לראות אותי אדוני רה"מ?
רה"מ: אה, בן, כן, שב בבקשה
יועץ 2: בוא ניגש ישר לעניין, טוב? יש לנו תפקיד מאד חשוב
בשבילך
בן: כן? מהו?
יועץ 1: אתה תעמוד בראש ועדת חקירה שתמצא שהרמטכ"ל יכל למנוע
את המרד הנוראי שהתרחש אתמול, ושרה"מ עשה כל אשר ביכולתו כדי
למנוע את החיכוכים בפעולות מקדימות
בן: אבל כל הרעיון בהקמת ועדת חקירה היא שהיא תחקור את הנושא
לעומק בצורה אובייקטיבית!
יועץ 2: איפה אתה חי, במאה שעברה? המדיניות הזו כל כך לא
יעילה, שהיא פשוט נעלמה מהעולם. אתה תעשה כל ורק מה שאנחנו
אומרים לך
בן: ואם אני אסרב?
יועץ 2: אני חושב שלא תוכל לעשות זאת, הרי תהיה כל כך עסוק
בלהסביר לשלטונות הפדראליים איך כל כך הרבה כסף פתאום הופיע
בחשבון הבנק שלך, במיוחד לאחר שפושע מסתורי גנב אותו מהבנק
הלאומי
בן: אתם לא תעזו!
יועץ 1: נסה אותנו
בן: אדוני רה"מ, הרי לא תוכל לעמוד בצד כשאיומים כאלו מופנים
כנגדי!
רה"מ: אני לא שמעתי איומים, רק הצעות בנוגע לעתידך
בן: אתה תשלם על זה!
רה"מ: "לי נקם ושילם, אמר ה'", פאולוס לרומאים פרק 12
בן: מה זה אמור להביע?
רה"מ: זה אומר שרק ל-ה' שי את הזכות לשפוט אותי, ועד כמה
שאני יודע אתה לא אלוהים
בן: תקולל אתה, וכל באי ביתך ושותפיך, הירקבו באש הגהנום!

מקום וזמן - לאחר שבוע, רחבת הפרלמנט, מסיבת עיתונאים, שר
התקשורת מציג ברקע את רה"מ

[רה"מ עולה, הצלמים מצלמים אותו]
רה"מ: עיתונאים ושרים נכבדים, התכנסנו כאן היום כדי לחשוף את
מסקנותיה של הועדה שהוקמה לחקר נסיבות אותו ניסיון המרד המזעזע
ותוצאותיו. אני מזמין את השופט בדימוס וחברי היקר, מר בן בקר
[בן עולה, רה"מ מחפש בקהל את הנציגים מועדת פרס הנובל לשלום,
הוא לא מוצא אותם]
רה"מ: (בן מדבר ברקע) איפה הם? למה הם לא פה? רק זה מה שחסר
לי, שהמרד הזה לא ישתלם לי בתחרות
רה"מ: (שר התקשורת והרמטכ"ל מדברים ברקע) אולי אני אצליח
להשתחל לשם עם משחק הגולף המהולל שלי, זה הרי ידוע שהם אוהבים
לשחק גולף...
[רה"מ לא הצליח לסיים את המחשבה הזו מכוון שהיא נקטעה בפיצוץ
עז
שמקורו במורד-מתאבד]

    בוקר, השעה ארבע. נערה צופה בטלוויזיה שבחדרה המצוי בבית
שנמצא בגבול היישוב הגובל בואדי. זהו ערב שלמחרת היום יהיו
לימודים. הוריה חוזרים מבילוי בעיר הגדולה רק כדי למצוא אותה
ערה. הם לא צועקים או מתרגזים כלל, שכן הם מתים ממטען חבלה
שהתפוצץ כמה מאיות השנייה מאוחר יותר.
    בוקר, השעה ארבע. ילד קטן מכפר חסר משמעות, לפחות עד עתה,
מתעורר לקול יריות הבאות מבחוץ. הוא רץ למיטת הוריו, הם
מרגיעים אותו ואומרים לו שאלו רק זיקוקי דינור. הוא חוזר
למיטתו. כעבור שעה הילד מחליט לצאת החוצה ולראות את הזיקוקים.
הוא קם ממיטתו, שם עליו איזו חולצה שמצא על הרצפה, ויוצא
החוצה. מרחוק הוא רואה קבוצה של אנשים במדים מדברים ביניהם.
הוא מחליט להתקרב כדי לשאול אותם איפה הזיקוקים. הוא רץ לעבר
אותם אנשים כדי לפספס כמה שפחות זיקוקים. חייל רואה אותו מתקרב
ויורה בו בין העיניים. כעבור כמה שניות אם אותו ילד מתעוררת
והולכת כדי לבדוק את ילדה. היא רואה שהוא איננו, אך היא לא
מפחדת או אפילו מזילה דמעה, שכן היא מתה מרימון שהתפוצץ כמה
מאיות השנייה שלאחר מכן.

הסיפור מספר כי במקום מסוים בעולם ישנה ארץ אשר שוכנים בה שני
עמים, אחד שולט והשני שואף לעצמאות. במשך שנים שני אותם עמים
רבו על חלקת האדמה הקטנה שהם רוצים לקרוא לה בית. מתישהו במהלך
השנים, רצון הרסני התעורר בלבו של מנהיג העם הנשלט והוא היה
המהפכה. כשלעצמו, אותו רעיון היה רעיון נהדר, אך ביצועו היה
רווי דם וכאב. אותו מנהיג הזין את מאמיניו בשנאה שנבעה
מחוסר הידע. עם זאת, מנהיג העם השולט לא התעניין ברווחת הכלל
אלא בהאדרת שמו הפרטי. שני העמים עקבו אולי בעיוורון, אולי
בחוסר הידיעה, אולי שניהם גם יחד. התוצאה הייתה זהה: כאב והרס.
יכול להיות שסיפור זה הוא אמת, יכול להיות שהוא בדיה, אך המסר
נותר בעינו - פקחו את עיניכם, אל תתנו לשנאה עיוורת להוביל
אתכם בשם הצדק, כדי שסיפור זה לא יתאמת, או כדי שלא יחזור
שנית. ההחלטה נתונה בידיכם.