אין אף אחד בבית ספר
ואני לבד. בעצם
השרת נחשב? כן, כן. אני מצטערת.
אני אתקן:
אין אף אחד בבית ספר
אבל אני לא כל-כך לבד.
השרת מסתובב בכיתות,
סוגר חללים, נועל דלתות.
ורק אני יושבת,
רגועה ושמחה. בעצם
הכאב נחשב? כן,כן. אני מצטערת.
אני אתקן:
ורק אני יושבת (ליד ההסקה)
רגועה ומחייכת אבל
כואב לי נורא.
כואב לי לחשוב.
ואני לא מדברת על לחשוב
מחשבות רעות.
עצם הפעולה הפיזית כל-כך
מעיקה אבל
חושבים כי אי אפשר
לא לחשוב.
לא לחשוב פירושו להיות
מתה. ואני ממש לא רוצה
להיות מתה. יש כל-כך
הרבה מחשבות ש
מטרפות אותי, אוכלות אותי
מבפנים: איך זה להיות מת?
אבל זה לא משנה עכשיו כי
היום אני עוד חיה. מתמודדת.
היום אני חזקה, עומדת על שלי. אף אחד לא
יגבור עליי. לא היום כי
אני לבד אז אני יכולה. בעצם
לא כל-כך לבד, זה
רק אני והשרת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.