ארבל הכרמלי / אין טעם לזיכרון |
איך היית יושבת,
מחרישה , מצפה,
רגלייך תחתייך בצניפה,
ואני הייתי אלייך בא
על רקע של מנגינה,
ורקדתי לפנייך,
והייתי מביט בפנייך,
והאור, השקט והאושר
העמידו תמיד את התורן?
ולמה אני נזכר בכך עכשיו?
כי מסתכל עלייך ולא מאמין שזו את!
07/02/03 ©
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|