שלום רב, אני הדוורית של ארמון המלוכה, מצאתי מכתב זה זרוק
בחדר מספר 337466ב, אני בספק אם הכותב רצה לשלוח מכתב זה אבל
בתוקף תפקידי פתחתי אובססיה למכתבים לא מנוצלים. מצאתי את
הכתובת באחת הפתקיות ליד והחלטתי להעביר אותו לשפתכם ולשלוח
אותו למרות הזנחתו, אני מקווה שעשיתי בחכמה כשנהגתי כך.
נ.ב - אני בספק אם הכותרת עברה את התרגום כמו שצריך.

מכתב לניא ארות הברת, שלט כדר הרץ

"מה?! עוד שתי דקות?!" צעקתי לעברו של החיזר שניהל איתי שיחה
כבר במשך ארבע דקות רצופות וכרגע הודיע לי שהעולם יחרב עוד שתי
דקות. "אני לא מאמין! ככה הם מסוגלים לבוא ולהרוס לנו את כל
העולם שבנינו?!" שאלתי ולא כל כך ציפיתי לקבל תשובה רצינית,
אבל לאדון חיזר לא היה מה להסתיר, "'כל העולם'?! 'כול העו'..."
הוא צחק לעצמו. "מה אתה חושב שבניתם?! אתם אפס! כלום! שום דבר!
אתה אפילו לא מסוגל לקלוט עוד כמה כמוכם יש! אני יושב כאן
ומספר לך בשורה זו מתוך שעשוע! אף אחד לא ירגיש בחסרונכם, תהיה
בטוח!", "אבל" גמגמתי, "בטוח שיש לנו משמעות! יש כאן שישה
מליארד נפשות, יש לנו מדע, טכנולוגיה, דת, תרבות, עידנים של
היסטוריה...", "אתה רוצה לדעת מה בערך חשיבותכם ביקום כולו?",
הוא קטע אותי ואני הנהנתי, "א. בוא נאמר שאני לא אסביר לך מה
הכוונה כשאני אומר 'ביקום כולו', באין סוף הזה, כי כשיצרנו
אתכם, דאגנו שמוחכם לא יבין לעולם ובשום תנאי מה זה 'אין סוף',
כך שהרשה לי לפסוח על סעיף זה. ב. בוא נראה... איך אני אגדיר
את חשיבותכם..." הוא באמת הרהר לרגע. "חשיבותכם ביקום כולו...
היא... מחצית החשיבות שיש לחצי גרגר חול במדבר סהרה למשל" הוא
נראה מרוצה מההשוואה שהוא העלה. "מחצית החשיבות ממחצית גרגר...
זה יוצא חשיבות של רבע גרגר!" טענתי, "כן... נכון... אני חושב
שאפילו הגזמתי קצת... זה יוצא קצת פחות... נו טוב, אבל מה זה
משנה?! הרי בשבילכם אין אפילו חשיבות לגרגר חול שלם! אז ראה
זאת כך וזהו!", "אני לא מאמין!" נפלט לי, ולמרות החפצים הרבים
שהיו סביבי, חיפשתי לשווא משהו לאחוז בו. איך לא חשבתי על זה?!
מה זה באמת משנה רבע גרגר, חצי גרגר או שבעים ושלושה גרגירים?!
על מה בכלל התחכמתי?! ומה זה לעזאזל אומר ה'בשבילכם' הזה? יש
בכלל חשיבות אמיתית כלשהי לגרגר חול במדבר סהרה?! שוב אני חושב
מחשבות דביליות! עוד דקה ושלושים שניות העולם יימחק ואני ממשיך
עם ההתחכמויות שלי במקום לשאול את מי שברא אותנו, יותר נכון מי
שהיה חלק מהבוראים שלנו, את השאלות האמיתיות שבאמת מסקרנות
אותי ועוד שישה מיליארד איש! "אז... אם העולם, העולם הזעיר
שלנו כמובן, לא יהיה קיים עוד דקה, תהיה מוכן לענות לי על מספר
שאלות לפני...", פרצופי כמו גם מוחי התעוות לגמרי כשראיתי את
ארשת פניו הפשוטות מסמנות לי 'אין בעיה! שאל', כאילו זה לא סוד
בכלל ואם הוא כבר כאן אז למה לא?! רצו במוחי כל כך הרבה שאלות,
אין סוף שאלות, זאת אומרת 'אין סוף' במונחים ארציים שאני מסוגל
להבין. לבסוף החלטתי להתחיל מהתחלה, מהדבר הראשון. "אז איך הכל
התחיל? איך אתם נוצרתם... או הבוראים שלכם.. או הבוראים של
הבוראים שלכם... אתה מבין מה אני מתכוון? מה היה כאן קודם? מה
הדבר הראשון שהיה? הראשון שנוצר? איך הכל התחיל?" דברתי כל כך
מהר עד שלא הייתי בטוח אם הוא הספיק לעקוב בכלל, אבל לפי שעוני
לא היה לי כל כך זמן לחזור על השאלה.  "א." הוא פתח, כנראה
שהבין. "אתה שואל מה הדבר ה'ראשון', אם אפשר לכנות אותו
'ראשון', שהיה אחרי הכלום שהיה לפני אין סוף זמן, ואני מדגיש:
'אחרי'!" הוא דיבר לאט כל כך יחסית לזמן שנותר לי עוד בכלל
לשמוע, ואני הרגשתי איך עצבי מתפקעים ודמי אוזל ממוחי. "וכמו
שהסברתי לך קודם, אני לא מתכוון אפילו לנסות ולהסביר לך מה זה
אומר 'לפני אין סוף זמן' כי אתה לא מסוגל להבין!" למה הוא
מאריך במילים? נפשי נעתקה ממני והרגשתי איך האוויר אוזל לי
מהראות ונתקע לי אפה שהו ביציאה מהגרון לחלל הפה. "אז אני
אתחיל בדבר הראשון שנוצר ובעצם פתח שרשרת ארוכה של בריאות מבלי
להתייחס לזמנים" עכשיו הוא רק מתחיל?! למה? למה לעזאזל?! אין
לי זמן! הוא בעצמו אמר! "ב." הוא המשיך באיטיות, לא יכולתי
יותר! "לא ב! לא ב! לא ב! תתחיל כבר! בבקשה ממך! אתה עוד תהרוג
אותי לפני שהעולם יושמד! פשוט תתחיל!" צווחתי עליו, לא האמנתי
שאני מסוגל לדבר במהירות כזו. "רגע אחד..." הוא המשיך כאילו
הוא לא הקשיב לי בכלל. כנראה שההפסקה הזו, שאני מוכן להישבע
שלא ערכה יותר משתי שניות גרמה לו להרהר במשהו. "כשאני חושב על
זה... יהיה לי די קשה להסביר לך...", "יא חתיכת בן זונה!"
צרחתי, "הבטחת! שום קשה! בכל מקרה לא תצטרך לחזור על עצמך יותר
מדי זמן! אני לא אחיה עוד מעט! תתחיל להסביר ושרק סוף העולם
יקטע את השיחה הזו בנינו!" לרגע חשבתי איזה דבר יפה זה להגיד
את המשפט האחרון למשהי שאתה אוהב, אוהב... שוב פעם רצו לי
מחשבות מחניקות בראש, אבל מה שאמרתי לו היה כל כך אמיתי, אמיתי
עד להחריד! בלי מטאפורות ובלי דימויים! בלי כפל משמעות ובמלא
מובן המילה! ובאמת התכוונתי לזה כמו שלא התכוונתי לדבר לעולם!
'עולם'?! הפעם עצרתי בעד מוחי להשתגע שוב. "אוף" הוא נאנח,
"אין לי כוח להסביר את זה..." ממש מסכן חשבתי לעצמי בזלזול,
"אין לך כוח?! זאת אומרת שאתה מסוגל ויש זמן... אבל לך אין
כוח?! יא חתיכת שמוק!" אם היה לי יותר זמן הייתי מוצא עוד
גינויים, "הרי אין לך יותר מחצי דקה של ניסיונות וגם זה שאני
לא אבין בפעם הראשונה לא בטוח! בבקשה ממך" צמד המילים האחרון
יצאו מפי כאנקה כואבת, כאילו אני מתחנן על חיי. בעצם אני לא
רחוק מזה. "טוב, אני אספר לך" הוא נשבר לבסוף. אם הוא לא היה
נשבר אני בטוח שעד יומי האחרון לא הייתי מסוגל להתמודד עם
המחשבה הזו, זאת אומרת להתמודד עם העובדה הזו, שמה שהפריד ביני
לבין התשובה לשאלה הגדולה מכל היה בסך הכל שכנוע פשוט ומצב רוח
טיפה שונה של רגע. באמת עד יומי האחרון, לא שזה הרבה זמן
לסבול, והמציאות לא מקנה לי עוד הרבה זמן להתמודדויות אבל...
"מה שהביא לשרשרת הבריאות האלה, מה שהתחיל אותה, היה..." פריצת
דלת הבר קטעה אותו וכעת הוא התמקד בבחור שנכנס דרכה והמשיך את
דרכו לעבר הבר. "שתי בירות וקפה שחור בבקשה. ותעשה את זה מהר!"
כל כך רציתי להסביר לאדון, שבאמת למאייה אחת הוא היה נראה חמוד
בעיני ובמאיה שאחריה רציתי לרצוח אותו לפני שאני אמות, שאין לו
מספיק זמן אפילו לפתוח את הבירות, שלא לדבר על הכנת הקפה.
כשהבנתי, לפי מבטו העוקב של החיזר, שהוא מתכוון לחכות עד
שהברמן יגיש את הבקבוקים לאדון נראה היה לי שהברמן רחוק כמו
נצח מבקבוקי האלכוהול. ועוד הדרך חזרה ללקוח... אפילו לא
יכולתי לחשב את הזמן שייקח לו סך הכל עד שהוא יגיע עם הבקבוקים
כי בשביל לעשות זאת היה עלי להכפיל 'נצח' בשניים מרוב שזה היה
נראה נצח ולא הייתי מסוגל לחישוב שכזה. לרגע חשבתי שהבנתי מה
משמעות המלה 'נצח' אבל אז נזכרתי שמוחי לא מסוגל להבין זאת
בשום תנאי, אפילו לא שאני קרוב ב10 שניות למותי ביודעין. "אז
אתה שומע?" הוא שאל. "מה?!" איך יכולתי לענות לו 'מה?!'?!
לעזאזל, כנראה שהייתי כל כך שקוע במחשבות על כך שאבד לי הסיכוי
לקבל תשובה עד שנותקתי לגמרי מהמציאות, "כן, כן דבר!"
התאוששתי, יחסית לזמן שנותר לי די לאט התאוששתי. "מה שהתחיל
הכל היה ה..." פיצוץ אדיר החריד את אוזניי, הכל נשבר לרסיסים,
הכל נופץ כאילו זה היה רק דגם של כוכב ולא מאסה אמיתית של כוכב
שלם, לפחות כך (שלם) הוא היה עד לפני רגע. את כל זה ראיתי
ממרחק רב מהקרקע, לקחו לי כמה שניות בודדות להבין שהחיזר חטף
אותי איתו ובכך הציל את חיי. המחשבה הראשונה שצצה לי היתה שהוא
רוצה לסיים את תשובתו ואז הוא יהרוג אותי... מין הומור חיזרי
כזה, אבל אם חשיבות העולם היא פחות מרבע גרגר חול במדבר כה ענק
אז בטח שחשיבותי... בכל אופן במחשבתי השניה היתה שהוא ייקח
אותי איתו לכוכב שלו וישאיר אותי בחיים. וזה באמת מה שנעשה -
בדרך לכוכב שלו, שארכה רק שש שניות לערך, הוא הספיק לסיים את
תשובתו. אז עכשיו אני יושב כאן, בארמון המלוכה השולט על שתי
ארצות מהכוכב הנחשב הזה וכותב אליכם מכתב שבו אגלה לכם את סוד
חייכם - מי ברא אתכם, מאיפה הכל התחיל, מי השכנים שלכם, מהי
מטרת חייכם וכו'. את הכתובת של השליט שלכם, 'נשיא ארצות
הברית', השגתי מאחיו של המלך. אני לא יודע מדוע אני כותב לכם
מכתב זה, תושבי כדור הארץ, אולי זה מתוך שעמום ורצון להשתעשע
קצת. אתם מזכירים לי את האנשים על הכוכב שלי, זכרונו לברכה. גם
אתם כמוהם וגם הכוכב שלכם נראה, בערך, כמו שהכוכב שלי, ושל עוד
אין סוף מערכות שמש, היה נראה כשעוד היה קיים. אז אולי אני חש
טיפה הזדהות... אבל בכל זאת, כאן באמת הבנתי מהי חשיבות כוכב
כמו שלכם ולפי הבנתי חשיבות המכתב הזה היא כ... חשיבותו של
מדבר סהרה (שלכם כמובן) כולו בשביל המים הזורמים בנחל של אחד
מכוכבי הלכת שבגלקסיה השכנה לכם, והרי אני יודע שבשבילכם אפילו
הקשר בין מדבר סהרה שלכם לבין הירח של כוכב הלכת פלוטו בגלקסיה
שלכם לא ברור לכם, כך שמה שתהיו מסוגלים לקלוט ממה שנסתי
להסביר הוא בעצם שחשיבות המכתב הזה היא כל כך אפסית שאין לי
מילים ארציות להסביר לכם אותה. כך שהזדהות חזקה ככל שתהיה היא
בטח לא הסיבה המרכזית לכתיבתי את המכתב. לא משנה כמה תחשבו
שחשיבותו של תוכן המכתב הזה הוא עצום לבל ישוער ולא חשוב עד
כמה תחשבו שגיליתי ל'עולם' את התשובה לשאלה הגדולה מכל וכמה
שנים של ניסויים וחקירות חסכתי לכם עד שהיתם עצמכם מגלים זאת,
אם בכלל, וכמה דילמות וכמה הסברים נתתי לכם לכל כך הרבה דברים
שאתם עדיין לא מבינים, לא משנה כמה תחשבו ש"הצלתי" עולם שלם
והורדתי ממליארדי מוחות ולבבות את השאלות הגדולות מכולן, עדיין
זה כלום וזה כל כך אפסי בשביל שזה ישנה משהו איפה שהו בשאר
הכוכבים או יחשב כתגלית או כאירוע מיוחד או סתם כתאריך לציון
איפה שהו או אצל משהו. חוץ ממני אולי. ובעצם אולי זה גם יעניין
קצת את הבוראים שלכם... קצת, כי יש להם, חוץ מהגיבויים
(העתקים) הרבים לכוכב שלכם, עוד ניסויים חשובים לטפל בהם,
חשובים בהרבה יותר מכם. אני אפילו לא מסוגל להסביר לכם כמה
הרבה....
אתם כל כך "בתוליים", אתם אפילו עוד לא הספקתם לברוא יצורים
משלכם, אתם קרובים מאוד אבל זה עדיין לא קרה. בעצם, כשאני חושב
על חשיבותכם ומעמדכם בעולם אני מגלה שאין בי יותר הרצון לשלוח
את המכתב הזה אליכם ולדאוג שתבינו את התשובות שתמיד רציתם כל
כך לדעת ולי יש אותם, אז אני פשוט אפסיק לכתוב כאן ולא אמשיך
לכתוב את התשובה הגדולה. לעולם לא תדעו עד כמה הייתם קרובים
לאמת שאתם כל כך מחפשים, אפילו שדווקא את זה אתם מסוגלים להבין
- מה שהפריד בניכם לבין ידיעת התשובה הגדולה היה עוד טיפה
סבלנות מצידי או מצב רוח טיפה שונה ושלשול המכתב בתיבה כאן
לידי. לפחות לא תרגישו כמו שאני הרגשתי בזמנו - כל כך קרובים
לאמת אבל בכל זאת במרחק של נצח ממנה. למרות שכעת מסתבר לי שאת
המכתב הזה אני בעצם משאיר לעצמי, זה לא מספיק מפריע לי בשביל
שאני אשנה את דעתי. בסך הכל המכתב הזה באמת היה שעשוע קצר
וטוב!