האישה שאלה את האיש למה בכל זאת הגיע, הא אמר שהעבר קרא לו
ושהוא יודע שאין להם הווה או עתיד משותף, והיא ידעה שהפכה
לזונה.
העבר שהביא אותך לכאן הוא עבר טיפש עקר וכמעט אימפוטנט היא
חייכה חיוך עצוב ונגעה באיבר שפעם נראה לה גדול וחזק וכעת היה
בעיניה קטן ושולי. האישה נזכרה בסיפור שקראה כשהיתה כבר בוגרת
על נסיכה שהבינה שטעתה בנסיך והצטערה שלא השאירה  אותו צפרדע.
קצת אחרי שרוקן אל תוך פיה את המעט שעוד היה לו לתת, אמר שהוא
חייב ללכת ושרק על זה הוא יכול לחשוב ברגעים הללו. היא שהייתה
עדיין עירומה ניסתה למצוא בתוכה את  הקול הכי פחות נעלב ,
ואמרה לו לך.

העיניים שלה נראו לו עצובות ועמוקות יותר. הוא שאל אם היא
מתחרטת שבא, ואם יראה אותה עוד פעם בעתיד. היא אמרה שדווקא  כן
מתחרטת ושבטח לא יתראו עוד לעולם. כשהלך בכתה דמעות  שקטות,
מביטה בדמותה הניבטת במראת המקלחת, וקראה לעצמה זונה. האיש אמר
שיש לו אחריות ואישה בבית , ושהוא עסוק וחייב  ללכת, ובכלל חשב
שהיא תבין, ושרק בא לראות אותה כי חשב  שהשתנתה , וזה שהוא נגע
זה יצא ככה אבל לא היה משהו שתיכנן. לה הייתה תחושה ששמעה את
הדברים האלה כבר פעם אבל  בשום פנים ואופן לא יכלה להיזכר
במיקום או בדובר. אולי זה  היה בגלגול הקודם שלי היא חשבה אולי
גם אז הייתי פרוצה עלובה. היא שמה לב לעובדה כי הערב תשקע
באמבטיית רחמים עצמיים שתמלא לעצמה לבד, מתמכרת לתחושה העלבון
והרצון החזק למות.

בערב כששתתה את הנס החמישי ועישנה את הסיגריה המי יודע  כמה
שלה, ניסתה לברר עם עצמה מתי עברה מנקודת האישה  לנקודת הזונה
, ואם עובר בין שתי הנקודות קו אחד ישר,
כמו שכולם אומרים.

הקו שהצליחה לראות היה זה שהתחיל באהבה עצומה שחוותה לאותו
חייל במדים, צנחן שפגשה. החייל הבטיח לה אז  הבטחות של נצח ,
והיא שהייתה אז יותר ילדה והרבה פחות אישה, האמינה בעיניים
כמהות והרבה פחות עצובות.
שעות הייתה מדמיינת אותו חוזר מהצבא גדול ושזוף, מספר כמה
שהתגעגע ואיך שהנשיקות שלה מעבירות בו רעד שאף פעם  לא חווה
וכנראה לא יחווה. היא ידעה עכשיו שהאיש לא ממש
התכוון, וזה נאמר כך כי הוא היה אז אדם טוטאלי או כך לפחות
חשב. היא נזכרה בשנה שגרו באותו בית קטן וישן בבית דירות
באיזור בעייתי במיוחד. מתמכרים למגע ולתחושה של אושר אינסופי
תחושה שנראתה לשניהם כמשהו שאסור להרגיש, ושבטח יענשו  על כך
בעתיד. היא ידעה כבר אז שהזמן שלהם שאול, מתרוקן במהירות והיא
גם ידעה שהיא עומדת ללכת.

היום האישה הבינה שהיא צריכה רק חיבוקים, לכן היא הייתה שואלת
את המחזרים שלה, שאותם אספה בלי הבחנה, אם יוכלו לתת לה חיבוק
והם יכלו. תמורת מציצה, או התרקנות אל תוך  הנרתיק היו מחבקים
תוך כדי, ואומרים מילים מרגיעות. היא קראה  לזה אינטימיות אבל
זה היה בסך הכול עוד זיון.

היא נזכרה בפעמים שהחליטה לנסות קשרים אמיתיים אבל גם אלה תמיד
הגיעו למגע  מיני של פורקן וגמירות, והיא ידעה שעוד פעם האיש
ילך מיד אחרי וכל מה שירצה זה נגיעות ולאו דווקא
בנימי נפשה.

היא חשבה על כל הגברים שבחייה שהם די טיפשים , ולא הבינה  מדוע
הם מסתפקים בכמה סוכריות כשהם יכולים לקבל את כל  הבונבוניירה
במחיר כל כך מוזל. בעיקר הייתה מודאגת ממיכלי הנתינה והאהבה
שקיימים בה, מלאים עד אפס מקום ונוזלים לכל הכיוונים בלי שיהיה
לה למי לתת את כל השפע הזה. היא חששה שהמיכלים ישפכו לתוך תעלת
הניקוז שבליבה, לכן כשבעל הדירה סירב בכל תוקף לאפשרות שתכניס
כלב , היא החליטה שבלי  ידיעתו תכניס חתול קטן, שימעיט את
הבדידות, או שלפחות  יהפוך אותה לנסבלת ואפשרית ובעיקר שיהיה
למי לתת קצת אהבה.

 
היא ידעה שזה בטח בעיה שלה שהיא נותנת את עצמה בקלות, ושהפיכתה
לזונה נובעת מכך שהיא אוהבת שקוראים לה  בשמות מלוכלכים תוך
כדי ההתרחשות, ואולי כמו בסיפור הידוע
על פגמליון, היא כבר התחילה להאמין שהיא כל הדברים שלוחשים
וצועקים ונוהמים אליה כשנוגעים בבשרה, ושגורמים לה להירטב כמעט
לגמרי.

היא זכרה שכשהייתה ילדה יכלה לעצום את העניים ולראות את האיש
שיכבוש את ליבה בסערה. האיש הזה כמו שסיפרה לה אימה  יהיה
מיוחד , רגיש, ויצליח להבין אותך רק עם העיניים.
עם אותו האיש הייתה מנהלת שיחות ארוכות בדמיונה, מספרת לו על
החלומות וגם על הפחדים.

פעמים מעטות בחייה חשבה שהנה היא מכירה את המיועד הזה,  אבל
אחרי מפגש או שניים הבינה שטעתה וזה איש קצת דומה, אבל בכל זאת
לא הוא. באותו ערב כשכבר התחיל להיות מאוחר  היא החליטה לעצמה
בפעם המי יודע כמה שלא תתן לאף אחד  להתקרב. שתקיף את עצמה
בדוקרנים מסוכנים , ושכל מי שירצה להתקרב יפגע וידמם למוות,
היא ידעה שאינה מסוגלת לזה  ושכבר התמכרה לחלוטין לאשליית
האינטימיות ושכנראה  תשאר לבד אולי עם חתול, כל החיים.