אמצע הלילה, היא כמעט נרדמת, חיכתה לטלפון שלא הגיע, היא לא
רצתה ללכת לישון, כדי שלא יתקשר והיא תישן, עכשיו היא כבר
נרדמת על הספר שלה, נרדמת לשינה חטופה, חסרת חלומות, מתעוררת
כמה פעמים במהלך הלילה, היא מחליטה שהיא לא מחכה יותר, היא
קמה, הולכת ועושה פיפי, מכינה לה כוס תה צמחים חם, שותה אותו,
נכנסת למיטה, עכשיו היא נרדמת, ולא מתעוררת עד הבוקר שלמחורת,
בבוקר היא קמה, ישנונית מהלילה, מכינה לה ביצה, ושותה כוס של
מיץ תפוזים, היא שותפת פנים, ויוצאת לעבודה, עובר יום, עוברים
יומיים, והיא לא שומעת ממנו, היא לא מרשה לעצמה להתקשר, מתוך
כבוד עצמי כביכול, היא כבר ממש מתגעגעת, מתגעגעת לריח שלו,
למגע שלו, לכולו, בסוף, אחרי כמעט שבוע, היא קולטת את עצמה
מחייגת ת'מספר שלו, בשעת ערב מאוחרת, היא לא יודעת למה היא
מצפה, אבל היא מנסה בכל זאת, היא מחייגת, קולו עונה לה בצידו
השני של הקו, "הלו" הוא אומר, עכשיו כשהיא שומעת את הקול שלו
היא רואה כמה היא מתגעגעת, לא מאמינה שזה אפשרי, היא שואלת
אותו מה נסגר איתו, הוא "משחק אותה" תמים, ראש קטן, אבל היא לא
מקבלת את זה, היא חושבת על זה שזאת הולכת להיות שיחה ארוכה,
ומתיישבת על הספה בסלון שלה.
היא שומעת אותו מסתבך עם עצמו, מנסה להחליט מה יגיד לה, לצאת
מזה בדרך הכי קלה שתגרור הכי פחות נזקים מצידו, הוא אומר לה
שהוא אוהב אותה, מצפה שתימס, כמו תמיד, וכך יעבור הכל בשקט,
הוא לא מוכן לגלות לה שבמקום להתקשר ולצאת איתה הוא יצא עם
החבר'ה למועדון חשפנות, הוא יודע שהיא תיפגע מזה, הוא לא רוצה
לפגוע בה, הוא לא עושה את זה מתוך כוונות זדון,  הוא פשוט לא
חושב, הוא לא הניח שתחכה לו ערה כל הלילה, הוא לא דמיין שתיקח
את זה כל כך קשה, היא מצידה, לא מבינה מה היא עוד עושה איתו,
אחרי שהבריז לה כל כך הרבה, וביטל. מצידו זה בא טבעי לחלוטין,
מצידה, הוא שוב לקח את הלב שלה וניפץ אותו למליון רסיסים.
זה מדהים איך הנקודת מבט יכולה לשנות הכל.