בצהרי היום חטפו אותו,
התעללו בו כל כך קשה
ואני בשקט ראיתי הכל
אך לא יכלתי לעזור.
עומדת ללא מעש, רואה חברים מרביצים לו,
שורטים חובטים... עושים כוויות
ואני עומדת בצד בשקט... מסתכלת מהחושך עליו שם לבד מול כולם
ועיני נעצמות ואני נופלת מרגישה בכאב שהוא חווה
לאט לאט נשכבת... ויורדת דמעה אחר דמעה אחר דמעה.
מעלה חיוך מתחילה ללכת... הרי כלום לא קרה... אני מכחישה!
ואני יודעת איפשהו שלא עזרתי לו... והוא הייה בצרה!
ראיתי שקשה לו והוא מנסה להילחם ואני שתקתי בכיתי נתתי להם
ומהחושך הסתכלתי עם חיוך על הפנים

משקרת לעצמי ומאמינה שזה לא הלב שלי אותו
הם חטפו ובו מתעללים!