"מה נשמע?"
"לפעמים אני רוצה לשקוע בחלומות שלי"
"אני מכיר את זה"
"להיעלם , אתה מבין? שאף אחד לא יכיר אותי או יראה אותי או
ישמע אותי"
"אני מבין"
"זה אפשרי?"
"הכל אפשרי"
היא חיבקה את צווארו בחוזקה והרפתה במהירות.
"אני אוהב אותך"
"יש לי רעיון!"
"שמעת אותי?"
"אני אגשים את חלומי"
הוא נכנע
"מה חלומך?"
היא הסתכלה עליו כמוכת הלם.
"הקשבת לי?"
"תמיד"
"אתה שומע אותי?" צעקה
"תמיד"
"אתה בכלל איתי?" צרחה
"תמיד, תמיד איתך. לנצח!"
"החלום שלי זה להיות חופשיה" השתלטה עליה ארשת פנים שלווה
"אני מבין"
"אני רוצה לברוח מהחיים שלי. מהמציאות. מבין?"
"אני מבין"
"אני צריכה אוויר"
"כמו כולנו"
"לא, לא כמו כולכם"
"טוב"
"אני צריכה אוויר לנשמה, לנפש"
"אה"
"אוי עזוב, אתה לא מבין כלום ובטח שלא אותי!"
היא הפנתה לו את הגב, הוא נישק את עורפה, היא סטרה לו.
"אני אוהב אותך"
"צא מפה"
"אני אוהב אותך"
"צא מפה"
"אני אוהב אותך!!!"
"אני יוצאת מפה" היא הלכה.
"אני אוהב אותך!" צעק אחריה.

אחרי שנה. פגישה מקרית בבית קפה. היא עם מישהו והוא לבד.
"ראיתי אותך מבחוץ"
היא הסתכלה עליו בסנוביות והמשיכה לדבר
"אז מה את עושה בימים אלו?"
התעלמות
"אני עדיין אוהב . אין יום שעובר בלי שאני חושב עלייך"
"אתה פטתי"
"לא תכירי לי את הידיד שלך?"
אחרי חשיבה "לא"
"אני צריך אוויר"
"יש בחוץ"
"האוויר שלי זה את!"
"צר לי להודיע לך אבל אתה עומד להחנק"
"מצאת את האוויר שלך יקירתי בשנה שחלפה?"
"כן"
"אני שמח לדעת"
"ביום שעזבתי אותך":
"מה קרה?"
"הרבה"
"אני מתכוון בינינו"
"אתה"
"מה עשיתי?"
"התנהגת כעצמך"
"אני יכול לדבר איתך בכנות בלי סרקזם?"
"טוב"
"אני רוצה תשובה מספקת למה אנחנו לא יחד. למה עזבת אותי?"
"תשמע, כשהכרתי אותך היית הכל בשבילי- האוויר, המים, האש ,
האדמה, הכל! הייתי עיוורת מהאהבה שלי אליך"
"ואז..."
"ואז יום אחד כבר לא הייתי עיוורת. התעוררתי, ראיתי שאתה לא
מושלם ושיש לך יותר פגמים מיתרונות. הפסקתי לאהוב אותך.
מצטערת"
"אני מבין"
"תפסיק!"
"מה?"
"להבין!"
"מה???"
"אתה כל הזמן אומר 'אני מבין'. למה זה כל כך חשוב לך להבין כל
הזמן או לדעת שאנשים יודעים שאתה מבין?"
"לא יודע"
"לא משנה"
"טוב"
"טוב אתה יכול להשאיר אותנו לבד?"
"כן" הוא התחיל ללכת כנוע ומושפל
"רגע"
הוא הסתובב
"אל תשלה את עצמך. הייתה תקופה שאהבתי אותך. ואל תחשוב שאתה לא
שווה בעיני בחורות. כי אתה כן, מאד. אתה רק צריך לא לחשוב עליי
ותמצא מישהי אחרת במהירות. אתה חייב להבין-אין שום דבר רע בך,
אתה פשוט לא האוויר שלי, מבין?"
"לא, מרוצה?" הוא יצא
היא המשיכה לדבר.

יום אחד,לאחר מספר חודשים, הוא חזר הבייתה ומצא בתיבת הדואר
הזמנה לחתונהשלה. הוא התקשר אליה.
"הלו"
"תגידי, המטרה שלך בחיים זה להכאיב לי?"
"מה?"
"ההזמנה"
"אה, זה.....אתה לא מוכרח לבוא. פשוט היית שלב חשוב בחיי אז
חשבתי שראוי להזמין אותך"
"יופי"
"אל תגיד לי שעוד לא התגברת!"
"אז לשתוק?"
"מה יש בי שאוחז בך כל כך חזק?"
"תאמיני לי שאם הייתי יודע הייתי מטפל בזה"
"אז תחשוב"
"חשבתי"
"שוב"
"אני אוהב אותך"
"ואני אותך" אמרה בקול עמום ושקט  וניתקה במהירות.
הוא התקשר שוב.
"הלו?"
"מה אמרת קודם?"
"כלום, תגיד אתה בא או לא?"
"אני בא"
"ביי" ניתוק.

בחתונה, הוא השאיר לה פתק בשולחנה בו כתוב ' את אוהבת אותי?'
היא ניגשה אליו ולוקחת אותו לצד.
"מה אני אעשה איתך?"
"מה שאת רוצה, את יודעת שתמיד אהיה שלך"
לאחר שתיקה ארוכה "כן"
"מה?"
"בתשובה לפתק"
עיניו נפערו
היא גיחכה והשפילה עיניה ולאחר מכן יצאה מהחדר.

הוא סוף סוף התגבר עליה. היא לא אחזה בו יותר. היא לא הייתה
האוויר שלו יותר והוא יכל להסתכל על אחרות שוב, אבל בלילה הוא
תמיד דמיין את פרצופה ושמע לחש "תמיד אוהב אותך"  ואז סכין
עברה בליבו והיא גיחכה.