ימים צרופי
מוקשי ברזל
המותכים אט אט
במהרה מזדנקים
אל עבר טרף חי
נוגפים בי
ואני
מתפוקקת.
נופלת בשבי
מוכת הלם ורעדה
המה סוטרים
ללחי בוערת
גוערים בפני בוז
בנשמה נשנקת
מלקים גופי דברי תוכחה
הלא ידעת כי
ימים צרופי
הסתרת פנים אלה
וכי אשמתך היא
שלא הבחנת
שנתת
שנשברת
ונדמת. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.