"אני חושב שתיהיה לנו בעיה קטנה", הוא אמר לי, "נקרעה לי
המטריה". אז לא הייתה לי ברירה וליוויתי אותו הבייתה.
הוא לא גר רחוק, אבל האצבעות התחילו לקפוא לי והברד המשיך
לפגוע במטריה שלי, אז ניסיתי לזרז אותו כדי שילך כמה שיותר מהר
ואני לא אירטב ואפספס את האוטובוס שלי, כי מילא להרטב, אבל גם
לפספס אוטובוס?!
אני והוא אף פעם לא היינו יותר מידי קרובים, הוא פשוט היה אחד
מהחבר'ה. ואז הוא אמר לי שהוא פיתח תאוריה חדשה על המצב שלי,
תיאורית הגלידה הוא קרא לה.
"נניח", הוא אמר "שאת אוהבת גלידה בטעם מאוד מסויים, למשל טעם
במבה אדומה, ואת זוכה לאכול ממנו כל יום, כמה שאת רוצה בלי
הגבלה". אני באמת די אוהבת במבה אדומה הרהרתי בקול בזמן שהוא
המשיך לפתח את התאוריה שלו "ויום אחד את מגלה שנימאס לך מהבמבה
האדומה, ואת הולכת ומחפשת גלידה בטעם אחר-אבל מסתבר שאין שום
טעם אחר-מה תעשי? תמשיכי לאכול את הגלידה בטעם במבה אדומה או
תפסיקי לאכול גלידה בכלל?" רציתי להגיד משהו, אבל הוא קטע אותי
לפני שהספקתי לדבר "אני חושב שזה מטומטם להשליך גלידה, ועוד
בטעם במבה אדומה בשביל שום דבר".
ופתאום חייכתי, כי הבנתי בדיוק למה הוא התכוון. "אולי פשוט
נימאס לו מגלידה באופן כללי? אולי הוא רוצה לאכול עוגות?"
שאלתי בגיחוך. "לא, זה לא עוגות" הוא קבע חד משמעית. "הוא אוהב
גלידה, אני בטוח" הוסיף בשקט, כאילו לעצמו. ואני ידעתי איזה
גלידה הוא הכי אוהב-וניל עוגיות.





לג'נג'י הכי "סקסי" בעולם
(יותר ממיכאל)