אחרי שדחפתי עמוק את הסכין, עמוק בלב וסובבתי אותה, השארתי
אותו לדמם והלכתי.
עברו כמה חודשים, לא חשבתי שהוא יחיה יותר בשבילי, החשבתי אותו
כמת.
חודשיים אחרי המקרה, אולי קצת יותר, התחלתי לראות את הרוח שלו.
היא התעופפה לה לידי, מחייכת ושמחה. בלי שום צלקות, בלי שום
דבר שהזכיר לי את מה שקרה, העדפתי להדחיק את זה.
שמונה חודשים עברו והרוח החלה לרדוף אותי, בהתחלה חשבתי שהרוח
רוצה להגיד לי שהיא התגעגעה אלי ושהיא סולחת ושזה לא נורא, אבל
לאט לאט הבנתי שטעיתי. הרוח החלה לרדוף אותי למוות. מידי יום
היא לוקחת את הסכין שתקעתי בה ומכניסה לי אותה ללב. מכניסה בכל
מיני צורות, מאחורה, מקדימה, מצד ימין, מצד שמאל, העיקר לרסק
לי את הלב.
ואני סולחת, אומרת "לא נורא, זה מגיע לי, אני צריכה לקבל את
זה", וחושבת לעצמי שאולי, אחרי שהיא תרגע כבר מהדקירות נוכל
לשבת ולדבר...
אבל אני חושבת שהמטרה היחידה של אותה רוח זה להרוס לי את
החיים. יעודה העיקרי בימים אלו הוא להסתכל לי בעיניים, לתקוע
את הסכין בפעם האחרונה, לסובב את הסכין וללכת... לעד...