הגעת לכאן שלבי פגוע
ללא סימן שלבך נגוע.
אוששת אותי במילים יפות
ואני חיפשתי אותך לאהוב.
כל שיריי בפורום, אהבה צרופה,
לך הוקדשו במתנה ,כמושא.
אהבה נולדה, אהבה התפתחה
וכאן בדיוק נהיית מוזרה.
ידעת להביע בשיר רק מכאוב,
משיריי התעלמת בלי נקוף.
פיזרתי אהבתי במילים ומעשים
ואת נותרת שקועה בצרותייך בלי פיוטים.
לו גם ידעתי מה עומקה של תהום
שבלבך פעורה משנים אחור,
גם אז לא יודע מה יכולתי יותר
מאשר את אהבתי לפזר.
רק חוסני הנפשי ואישיותי החזקה
ניראו לך כמביאי השררה
ודימית שכמוהו הנני,
אף שרק בשורה הבאתי.
טעות נעשתה וכשוירטואליות הלכה
לא היה מקום עוד לאהבה
לשרוץ, להימרח ולהתפזר
בדפי פורום, צ`ט ואינטרנט.
אהבתנו הצעירה
חייבה דממה ושלווה
ולא להיות בעין הסערה
טובעים בקלס הקנאה.
מכאב הנך זועקת,
אשם בי מחפשת,
משווה אותי אליו
ואינני דומה לו בכלל.
מרכין ראשי בעת שברך
ומאחל רפואה שלמה לנפשך,
רק היא תוכל להבהירך
כמה טעית בהשוואתך.
29/03/01 © |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.