סירפדים תת ימיים
זוממי זימים
ומנקבים ניכזי אויר:
ראות שלא טעמו דם.
ראות שלא הותאמו ליין.

בסונר רחוק, מגנה דולפין אחר את צוללות המשחיט
ובעומקיו, לוייתן הזרע הענק, ממתין לעיתו לנבוט.

כל דג חול, מרים עיניו מקרקעית האגו.
אמור לסרטן היהיר, שלצלופח יכולת לרסק את שיריונו.

כל שאני מכיר, היא דיו תמנונים,
שכמוהם: חומק, חסר חוליות, דרך הפתחים הצרים,
ומשאיר כתמים עיוורים של אמת זרוקה בעיניי מי
שנחשדו כעויינים.

(את צבעי האזהרה, חרש הטבע בלשוני
מקום שמאוחר מידי להחשף אליו -
במיוחד לטרף...)

הקונכיות הנסחפות, הן רק שלדי עבר יפים וריקים,
מאיימים לסתום את השונית בחול לו הן הופכות

וזה רק הטבע הורס את עצמו.
לא נגענו.