|
די. אני לא יכולה יותר. הוא מועך אותי כל כך חזק. עשר שנים.
לפחות.
איבדתי צלם. אפילו הנוצות שלי רוצות לברוח. מדי פעם נוצה או
שתיים מתחמקות דרך איזה חריץ, דוקרות לו בעורף והוא אפילו לא
מרגיש. איזה אטום.
רק שלוש פעמים ביום נותנים לי קצת להתמתח, לשנות תנוחה. לפעמים
האחות מתעללת בי. סתם ככה. היא מרימה אותי ומתחילה לתת לי
מכות. סטירות, אגרופים, ובסוף היא מעיפה אותי חזרה למזרון
ובום, הראש הכבד הזה מועך אותי שוב.
הסדין החדש סיפר שזאת היתה תאונת דרכים. ככה סיפר לו סדין
מטיפול נמרץ.
גם כן בכיין. בסך הכל הוא נמצא כאן יומיים. אפילו לא חירבנו
עליו וכבר הוא סופר את הימים עד הכביסה. אפשר לחשוב, תוך חודש
חודשיים הרי יחליפו אותו. ומה איתי? מי יחליף אותי? אם לפחות
יחליפו את הראש הכבד הזה בראש קצת יותר קל. אני לא מבינה איך
הוא כזה כבד ואין בו כלום! אשכרה. שום מחשבה. מוח ריק לגמרי.
הסדין הקודם אמר שזה צמח. איזה שטויות, איזו תאונת דרכים יכולה
להיות עם צמח? ולמה האחות הטפשה הזאת שמה עליי צמח?
אם הייתי יכולה, הייתי מראה לה מה זה. הייתי שמה לה גם צמח
במיטה. דרדר. |
|
- אז תגיד... מה
היית לוקח איתך
לאי בודד?...
- בובת מין
מתנפחת!!!
- האהא... לא,
באמ...
- בעצם שתיים!
שיוכלו לשחק אחת
עם השניה, ואני
אשב בצד
ואסתכל1!!
- אתה ממש
מצח...
- סתמי ת'פה!!!
אינגריד,
קונסואלה, בואו,
אנחנו הולכים!
ץ סופית בבליינד
דייט. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.