[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא יושבת ליד השולחן העצי שלה ומנקה את הלק מהאצבע הראשונה.
השיער היפה שלה נח בעייפות על הגב היפה שלה שמכופף כלפי השולחן
העצי היפה שלה. הוא מביט בה בשקט.



ואז נזכרתי- היה איש אחד מכוער ורזה שקרא לבת שלו גילה. הוא
קרא לה על שם חברה שלו לשעבר המכוערת והרזה גילה. היא היתה
אהבת חייו. מגיל 12 עד גיל 18 . אבל אז היא התחתנה עם איש שמן
ויפה כי הוא הביא להורים שלה כסף. לא יודעת למה זה קשור. ואז
אבא של גילה התחתן עם מישהי שקוראים לה אביטל קלדרון ואז הוא
קרא לבת שלו גילה.



עכשיו היא נושפת על האצבעות שלה. היא מכווצת את שפתיה היפות
והוא יכול לחוש את ריאותיה היפות מתמלאות אויר ביתי ואת
הספרעפת היפה שלה שוקעת ברכות ואז האויר יוצא ומייבש את הלק
שלה. ברדיו יש שיר של ד'פש מוד. היא נאנחת. העיניים היפות שלה
מתכסות בדוק אפרפר.



הרגשתי איך העפעפים שלי נהיים כבדים מרגע לרגע וככה אני בקושי
רואה והארי פוטר מגחך ולוחש לאלבוס דמבלור: תראה תראה את הילדה
הזו- חושבת שהיא תהיה קוסמת. ומיכל מלטפת קלות להארי פוטר את
הגב וטלי אומרת שצריך למצוא שיר לקטע כי מיכל נורא המליצה. ואז
מיכל מביטה ישירות באלבוס דמבלור והלב שלי מתכווץ. אני יודעת
שרע.



היא מסובבת את הכסא מעור הגדול שלה ומישירה את מבטה היפה אליו.
והוא מרגיש איך היא חודרת אל נשמתו. הוא מרגיש אותה מחזיקה
אותו חזק ביידים היפות שלה, מלטפת את גבו המכווץ בעדינות. והוא
יודע. הוא אוהב אותה. והוא יודע שהוא צריך ללכת. האצבעות
הארוכות שלה ממשיכות ללטף את גבו ברכות והגב שלו נרפה. הוא
רגוע. למאית שניה הוא מרגיש מאושר.



רונאן אמר לויקטוריה שהוא מת לנסוע לישראל. אחרי הכל הם
יהודים. גם ככה הם לא חיים בארץ. והוא מתגעגע לישראל. אח"כ הוא
לחש בשקט לריצ'ראד שיש מקום בשדה תעופה של ישראל שאפשר לנשק שם
את האספלט הקדוש של ארץ ישראל. רונאן סיפר לג'רי שהם ילכו
לכותל וויקטוריה הבינה שהנה מצפה לה עוד טיול רווי דמעות.



הלטיפות האיטיות מפסיקות בהדרגה. הדמעות בעיניו מתייבשות והוא
נושם נשימות עמוקות וקצובות. הוא מבין שהוא לא רוצה ללכת. הוא
מבין שהוא אוהב אותה. וסוף סוף אחרי 15 פעמים הוא לוקח את עצמו
בידים ולא מוותר. הוא מרגיש שעכשיו הוא חזק מספיק והוא נשאר.
ולא רק עד 3 בלילה ולא רק עד מחר. לנצח. לעולמים. כי הוא באמת
אוהב אותה. והוא מחייך בהקלה. הוא מסובב את ראשו עד שהם קרובים
קרובים.



מחר צריך לצחצח את הגרביים כי ריי רומנו אמר שככה צריך כל יום
שאנשים מתים. ואם לא רציתי ללבוש חולצה סגולה לא הייתי צריכה
לקשקש על הזנב של מיני כי ככה יורם לא היה כועס. ואז כבר ראיתי
חושך והחלום- ידעתי שהיה טוב.



וכשהם קרובים קרובים והוא מרגיש את הבל נשימתה היפה על לחיו.
הוא יודע בביטחון שהוא באמת מיוחד. לא, לא, אתם לא מבינים- הוא
באמת מיוחד.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
- יש פה איזה
אחד שצוחק על
אוהדי כדורגל
- עזוב אותך, מה
הוא מבין!?





ביקורת לגיטימית
מהמגרש


תרומה לבמה




בבמה מאז 7/5/01 13:00
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סתיו ספקטור

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה