אני שיכור אהבה...
ובדמדומים סביבך,
פחדיי נאספים כצאן,
אני רוצה לקטוף את מגפנך,
ליבי מלא ברצון.
למילים,
שלהם תוגה,
לחיוכים,
שלהם שקט,
לקחת ממך הפוגה,
ובענייך לראות ברקת,
והדמעה,
נאלמת דום.
וליבי,
בקירבי מתחיל להלום.
זו שעה נפלאה, של רעדת ליבנו השבור.
בואי ללא סכין, נפרום יחד חבל טבור.
אני רוצה אותך בתוכי,
בשקט רועם.
אני עוצר בקושי רב את הבכי,
והחדר דומם.
אני רוצה לבקוע בתוכך,
כגוזל הבוקע מקליפתו הרכה.
וברבור היקיצה יגע בנפשך,
ובנינו תשלוט התשוקה.
אני אגלוש על ישבנך כפסגות קרות,
אפריח בך פרפרים,
אאחוז בחום בידייך הנוגות,
איתך אתנה אהבים.
אכנס לגופך בלהט, ואשאר לעד בתוכך,
ושפתיי ינגסו קלות בשפתייך,
אטעם את הטעם ואגע בנפשך,
אחבק בחוזקה את מותנייך.
ודמעה יחידה הניגרת,
אלקק מבין עינייך החמות,
ואחוש כיצד את עוצרת,
בכוח רב רגשות.
בואי אהובה,
נרחף בשכרון חושים,
את גוהרת עליי, ואני מתחתייך,
קשוב בלי תנועה מול גופך המדהים,
מלטף בעדנה את שדייך.
אני לוחץ את כולי חזק בתוכך,
עוטף אותך אהבה,
אוחז ברכות בשולי שמלתך,
ואת בתוכי רטובה.
התשוקה של שנינו יחדיו מתערבבת,
אני מחליק אל תוכך וגונח,
את מה שעושה לך את כה אוהבת,
ואני אוהב את הריח.
ובבוקר...
בחדר האפל,
אני שוכב נושם בכבדות,
מיופי רב גופף מתפעל,
מנסה לחזור למציאות.
אני פוסע בשוק העיר,
מריח ריח הדרים,
וכל רגע אותך לי מזכיר,
נגעת לי בריקמת החיים.
ובדימדומים סביבך,
פחדיי נאספים כצאן,
אני שיכור אהבה...