יש לי חתול.
חתול שלי.
אבל לא סתם חתול.
חתול מיוחד. חתול חדשני. חתול מיעו.
חתול שאני יצרתי בעצמי.
קוראים לו אבגדהוזחטי ובקיצור א'
חתול א' הוא לא חתול רגיל והוא גם חולם לפעמים.
פעם הוא חלם שרודפים אחריו חתולים ערסים.
מתוך שינה יכולתי לשמוע אותו מילל.
מיעווווו...מיעוווו..מיעווו.
איזה חומד.
יום אחד באו לקחת את חתול א' חיזרים.
הם נכנסו דרך המטבח. הם טענו שהם צריכים לקחת אותו לעשות לו
ניסויים במוח,
אבל אני מה פתאום שהסכמתי. לקחתי סכין מהמטבח
וחתכתי אותם לחלקים חלקים.
השרצתי דם בכל הבית,
לא נורא חשבתי לעצמי ממילא רוחמה המנקה תנקה הכל.
בלילה שהלכתי לישון לקחתי את חתול א' איתי.
קשרתי אותו למיטה. הוא קצת התנגד ושרט אותי,
אבל הסברתי לו שזה לטובתו שאני לא רוצה שחיזרים יחטפו אותו
בטעות ושאם הם כבר באים הם יצטרחו לקחת גם אותי וגם את המיטה
שלי.
אני אוהבת אותו. מה לעשות.


אז איך בכלל יצרתי את חתול א'??

היה זה יום גשום ואפרורי...
חזרתי הבייתה מהעבודה.
משום מה בחרתי בדרך קיצור,
למרות שאף פעם לא עברתי בה , כי תמיד נראתה לי מפחידה,
אבל מחשבות שהיו בראשי עשו לי בלאגן
ו..הופ! בלי לשים לב אני בדרך קיצור.
לא הספקתי להקלוט שהגעתי לשם ופתאום מופיע לי איש שחור.
נבהלתי קצת.
אההההההההה!!!! איש שחור בא לקחת אותי!!!! הצילו!!!!
צרחתי.
האיש ניסה להרגיע אותי.
הוא אמר לי שהוא לא יפגע בי ושאני צריכה לקחת רגיעון.
מי הוא בכלל שיגיד לי מה לקחת? חשבתי.
גם היה לו ריח מסריח מהפה. רציתי להגיד לו,
אבל לא הספקתי. הוא הקדים אותי.
את חייבת לבוא איתי מהר לפני שיהיה מאוחר. הוא אמר.
לא הבנתי מה הוא רוצה ממני ורציתי להמשיך,
אך לצערי הוא היה איש שמן וחסם לי את הדרך.
נאלצתי ללכת איתו.
הוא הוביל אותי למן פתח מוזר בתחתית האדמה.
ירדנו במדרגות מתעקלות. היה ממש מסריח.
ואז פגשתי לראשונה בחתול א' שלי.
הוא היה מפורק לחלקים.
האיש אמר לי שאני יכולה לעזור לו אם אני אתן לו חתיכה מהמח
שלי.
בהתחלה התנגדתי טיפה.
תגיד לי אתה נורמלי??? שאני אתן חלק מהמוח שלי לחתול מסריח???
למה מי מת??
האיש הסתכל עליי במבט שאני לא יכולה לתאר במילים.
שלף סכין ניתוחים וחתך לי חלק מהמוח.
ירד לי המון דם כך הוא אמר,
כי אני לא זכרתי כלום הוא סיפר לי הכל אחר כך.
לא נשארה לי אפילו צלקת,
כך שאני בספק אם היה זה חלום או מציאות.
בכל מקרה מאז חתול א' איתי וזה מה שחשוב.

עד היום רודפים אחריו חיזרים.
אני מאמינה שזה בגלל חתיכת המוח שלי שתרמתי לו,
אבל אי אפשר לדעת...



המשך יבוא...