סצינה מס' 1:

פנים. אוטובוס.  צהרים. מזג אויר חורפי

התמונה מתחילה מאוטובוס  (מס' 96) נוסע בכביש עמוס  יחסית.

קלוז אפ על שעון יד גברי. נראה שעון צבאי, ירוק עם רצועת
סקווש. השעון מראה שהשעה שלוש וחצי.

יובל [יושב במושב הראשון באוטובוס מצד ימין (באוטובוס יש עוד
3-4 אנשים שישובים לאורך האוטובוס)] מוריד את היד (הוא הביט
בשעון) נאנח, בוהה בחלון ומנדנד את רגלו השמאלית בעצבנות.

הנהג: (מחייך ומביט ביובל דרך המראה מעל ראשו) אל תדאג אתה
תספיק

יובל: (מביט בנהג ביאוש) אני מקווה  (חוזר לבהות בחלון)

הנהג: (מחייך) ככה זה בשעות האלה, הפקקים לא צפויים

יובל: (מהנהן בלי להביט בנהג) אהה..

הנהג נעלב מהתעלמות יובל מניסיונו לפתח שיחה, נותן מבט מהיר
ביובל ומחזיר את עניו לכביש.


סצינה 2:
פנים. צהרים. אוטובוס (אוטובוס מדגם שונה מהאוטובוס הראשון)

האוטובוס נעצר. יובל יורד במהירות מהאוטובוס. מבחין בקן 5
שמתחיל לנוע ומתחיל לרוץ לכוונו. האוטובוס נוסע באיטיות ויובל
מגביר את הקצב. תקריב על פניו של יובל- מתנשף ומזיע. יובל מגיע
כמעט לדלת האוטובוס, האוטובוס נעצר. בזמן שהדלתות נפתחות יובל
מנגב את מצחו  מהזיעה. עולה על האוטובוס.

יובל: (מתנשף) תודה.. (מגיש לו את הכרטיסייה שלו)

הנהג: (מצחקק בזמן שהוא מנקב) בקצב שלך תוכל להשיג אותי גם
בכביש מהיר..

יובל: (מחייך קלות ולוקח את הכרטיסייה מהנהג) כן אה...
V.O      למה תמיד כל נהגי האוטובוס בטוחים שהם מצחיקים?

יובל הולך לאורך האוטובוס, סורק בעניו את האנשים היושבים מולו.
מתיישב באנחה    בטור הימיני על המושב לפניי הדלת האחורית .
האוטובוס נעצר. יובל מזדקף ומביט באנשים שעולים בדלת הקדמית.
עולה לאוטובוס אישה שמנה מבוגרת עם שמלה פרחונית וסלים
ירוקים.

יובל: "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, תראו א."


עליית מאיה לאוטובוס קוטעת את השירה של יובל. יובל בוהה בה
בהערצה עם פה פתוח.

בהילוך איטי : ההליכה של מאיה לאורך האוטובוס עד שהיא מגיעה
למקומה (מנקודת מבטו של יובל) על גבה תיק ציורים שחור גדול.
שולחת חצי מבט ליובל  ומתיישבת 2 מושבים לפניי בכיסא הקרוב
לחלון כאשר היא מניחה את תיק הציורים על הכיסא השמאלי.

יובל: V.O יכול להיות שהיא הסתכלה עליי? (בוהה בעורפה וממשש את
פניו)


מאיה: (מחייגת בפלאפון, מחכה..)  היי רועי, מה המצב? אני
מתגעגעת אליך..

יובל: V.O שיט, יש לה חבר.  מה אני דפוק, שלמישהי כזאת לא יהיה
חבר?
מה אני בכלל משלה את עצמי? למה שהיא תסתכל על מישהו כמוני?

מאיה: (ממשיכה בפלאפון)  לאימא יש  יומהולדת שבוע הבא.

יובל:  V.O(תוהה) אולי זה אח שלה?

מאיה: אז תתקשר אליי ונחליט מה נקנה לה. (סוגרת את הפלאפון,
מכניסה אותו לתיק ומעבירה יד בשיערה)



האוטובוס נעצר. מוחמד עולה על האוטובוס, בזמן שהוא מחכה
שיגיע תורו לשלם הוא מביט בשמשה.
הנהג מביט במוחמד במבט חשדני. מוחמד נותן לו חמשה שקלים.


הנהג: (שואל את מוחמד שאלה כדי לבדוק אותו)  אחי, מה השעה?

מוחמד: (מביט בשעונו [שעון פלסטיק שחור] ארבע ושבעה דקות

הנהג: (נועץ במוחמד מבט ארוך ואומר באיטיות) תודה..
V.O  נראה לי שהוא בסדר, בעזרת השם הכל יהיה בסדר.

מוחמד: ( כשהוא לוקח את הכרטיס הוא מביט בידו של הנהג ורואה
שיש לו שעון (שעון כסף גדול))
V.O  (בציניות)  נו בטח.. הרי כל ערבי הוא מחבל..

מוחמד הולך באוטובוס עניו נפגשות בעני מאיה
V.O    וואלק איזה עניים , עניים כאלה לא רואים כל יום.
(נעמד ליד מאיה) אפשר? (התיק שלה נמצא על המושב ואי אפשר
לשבת)


מאיה: מהנהנת  (מזיזה את תיק הציורים שלה ומניחה אותו על הרצפה
ונצמדת לקיר האוטובוס)

מוחמד מתיישב.

מאיה: V.O הוא נראה ערבי.. אולי הוא מחבל?  אם הוא מחבל אז
בטוח הלך עליי. מצב שני אולי זה שהוא התיישב לידי זה גורל? אני
אמורה למות?

יובל: V.O בנזונה, מה הוא מתיישב לידה?! רגע, הוא נראה קצת
ערבי..

מאיה: V.O  טוב אם הוא מחבל הוא היה כבר מתפוצץ, מה יש לו
לחכות, למשיח? (מגחכת לעצמה)

מוחמד: ( מביט בה בזווית בעין) V.O מוזרה.. צוחקת מעצמה

יובל: V.O אולי אני אגש לבדוק אותו? מצד שני.. מה אני אלוהים?
אבל אם בסוף יתברר שהוא מחבל ואני תפסתי אותו אני אצא גיבור.
(משעין את ראשו על החלון)

יובל: V.O התחנה שלי (מביט בשעון- השעה ארבע ועשרים) טוב, יש
לי זמן (האוטובוס נעצר, מעלה אנשים ).. אני ארד בתחנה שלה
(האוטובוס ממשיך לנסוע)

מאיה: אתה יכול לצלצל בבקשה?

מוחמד: בטח (מרים את ידו ומצלצל)
V.O פדיחות.נראה לי שכחתי לשים דאודורנט..

מאיה: (מחייכת חצי חיוך מאולץ) תודה

מאיה מתחילה להתרומם. מוחמד קם ממקומו מפנה לה  את הדרך.  
יובל מתעשת וקם. מוחמד מתיישב עוקב עם עניו אחריי מאיה. מאיה
נעמדת בדלת האחורית ואוחזת במוט עם יד הימנית. יובל עומד לצידה
ואוחז במוט עם ידו השמאלית. כשהם יורדים ידה בטעות נוגעת בידו.
מאיה פונה שמאלה ומתחילה ללכת.

יובל: (נעמד, מביט בדמותה של מאיה המתרחקת נוגע בידו איפה שידה
של מאיה נגעה בו)
V.O  איזה פתטי אני! יורד בתחנה שלה כמו דפוק במקום לדבר איתה,
אין לי חיים, פשוט אין לי חיים..
(נאנח ומתחיל ללכת ימינה)

התמונה ממשיכה עד שדמותו של יובל רחוקה.

התמונה מתחלפת במהירות  שקיעה- לילה- זריחה.



סצינה מס' 3:
פנים.  אוטובוס. צהרים. מזג אוויר חורפי

אוטובוס נוסע בכביש מהיר. (קן 96).
קלוז אפ על שעון  (השעון של יובל) השעה עשרים לארבע.


יובל: ( יושב עם אוזניות על ראש) V.O אני לא מאמין, גם אם אין
פקקים האוטובוס מאחר.

האוטובוס נעצר. יובל יורד בריצה לכיוון קן 5.

סצינה מס' 4:
פנים. אוטובוס . צהרים

הנהג (של קו חמש): (מבחין ביובל דרך המראה מגחך ופונה לנערה
שעומדת לפניו) זה.. תמיד מאחר.. (מצחקק)

הבחורה מסתכל אחורה ורואה את יובל רץ לכיוון האוטובוס. הנהג
ממתיך שיובל יגיע לדלת האוטובוס.

יובל עולה לאוטובוס מתנשף. הבחורה מחייכת ליובל ונותנת לו מבט
מרמז. יובל מתעלם.

יובל: תודה אחי (מגיש את הכרטיסייה)

הנהג: (צוחק) רואה איזה אימונים אני עושה לך? בסוף עוד תגיע
לאולמפיידה

יובל: (מחייך לנהג, מסתובב לכיוון המושבים ומופתע לראות כמה
אנשים יש באוטובוס)
V.O    מה קרה? כל העולם החליט לנסוע היום בקן 5?! (סורק בעניו
את כל האנשים והכיסאות ורואה שמקומו הקבוע פנוי- מושב לפניי
הדלת האחורית בטור הימני)
V.O. איזה יופי.. כאילו שמור במיוחד בשבילי.. (מתקדם לעבר
המושב ומתיישב)

האוטובוס נעצר. יובל מזדקף. מאיה עולה לאוטובוס על גבה תיק
הציורים השחור שלה. נותנת לנהג את הכרטיסייה.

מאיה: (מביטה באנשים באוטובוס) V.O  שיט, האוטובוס מפוצץ..
(מביטה ביובל, מביטה בכיסא הריק לידו ושוב מביטה ביובל ,
מתחילה ללכת לכיוונו)

יובל: V.O (מביט במאיה מתקרבת ומבט של ביישנות עולה על פניו)
יכול להיות שהיא תשב לידי? אחריי שנה? היא תשב לידי?!

מאיה מביטה ביובל ומתיישבת. יובל מפנה את ראשו לחלון , מקמץ
אגרופים.

ברדיו יש דיווח על פיגוע רב נפצעים שהתרחש בכפר סבא. באוטובוס
נשמעים קולות מרמור של האנשים באוטובוס משפטים כמו: "מתי זה
ייגמר?" " אין סוף לזה" "כמה? כמה הרוגים??"

מאיה: (מביטה ביובל מזווית העין) V.O  הוא חמוד אבל נראה ביישן
לאללה, חבל.. טוב אולי אני אדבר איתו? מצד שני מה אני אתחיל
לדבר עם כל אדם שני באוטובוס?! אבל.. הוא חמוד!

מאיה מביטה ביובל, יובל מביט בה, שניהם מחזירים את ראשם
במהירות לכיוונים שונים.

מאיה:  (פונה ליובל בחיוך)כל יום אנחנו נוסעים באותו קו באותה
שעה הגיע הזמן שנכיר לא? (מושיטה את ידה) אני מאיה.

יובל: (מחייך ומסמיק. עונה בגמגום) אה.. צודקת.. יובל (מושיט
את ידו ולוחץ את ידה)
V.O אני חולם! כנראה שבאמת יש אלוהים..

מאיה: לאן אתה נוסע כל יום בשעה הזאת?

[ בנתיים: האוטובוס עוצר, מוחמד עולה על האוטובוס, מתיישב שני
מושבים לפניי יובל ומאיה בכיסא השמאלי]

יובל: לעבודה, אני עובד במכון כושר  ברחוב בן יהודה, "BODY4U"
ואת?

מאיה: ואלה? נראה לי שאני מכירה את המקום. אה, אני נוסעת
לסטודיו לציור, אני לומדת אומנות

יובל: (מחייך בביישנות ומביט בתיק הציורים שלה) שמים לב

מאיה מחייכת אליו.

שיחת נקטעת ע"י שיחה קולנית של 2 נשים בשנות ה- 50 לחייהן.
הנשים יושבות במושב הרביעייה בטור השמאלי.  יובל ומאיה מביטים
בנשים.

אישה א': על מה את מדברת? את כל  הערבים האלה צריך לגרש!! מה
את חושבת הערבים שיושבים פה תמימים? לא מותק! הם עושים את
הפיגועים! לא תמצאי ערבי ישראלי מתפוצץ הם מזהירים אחד את
השני!

אישה ב': (עושה קול שלילה ומזיזה את ראשה) זה נורא הפיגועים
האלה, אף אחד לא בטוח היום..

קלוז אפ על מוחמד, נראה מובך מהשיחה. כמה מבטים באוטובוס
נעוצים בו.


אישה א': צריך להרוג אותם! ערבי טוב זה ערבי מת!

(קולות הסכמה באוטובוס)

מוחמד: (נזעם, מחליט להתערב) גברת! (באוטובוס יש דממה כאשר
שומעים את המבטא הערבי שלו)
יש שני צדדים למטבע! רוב הערבים נגד פיגועים והרג, יודעים שזה
לא הפתרון
אלה שחושבים שמגיע לכולם למות הוא טיפשים  גם אצל הערבים וגם
אצל היהודים!
אישה א': (מביטה במוחמד בזלזול ועונה לה בגמגום) אה..אהה

יובל: (לוחש  למאיה ) טוב זאת התחנה שלי..(מתרומם)

מאיה: ( זזה ונותנת לו לעבור) ביי (מחייכת אליו)

מוחמד: (קוטע אותה) לא חשבת שתשמעי פעם ערבי מדבר על המצב?
שתדעי שיש ערבים שסובלים לא פחות מיהודים מהפיצוצים האלה. כן,
וגם ערבים רוצים שלום.

יובל: (יורד מהאוטובוס כאשר ברקע צעקות הויכוח)  פשוט חלום
שמתגשם.. מחר, מחר אני אבקש ממנה טלפון? מי יודע אולי היא
תסכים..

התמונה ממשיכה עד שדמותו של יובל מתרחקת.

תמונה רצה: שקיעה- לילה- זריחה

סצינה מס' 4:
פנים. אוטובוס. צהרים. מזג אויר אפרורי

התמונה מתחילה מאוטובוס נוסע בכביש מהיר פנוי לגמרי. (קן 96).

קלוז אפ על שעון היד של יובל (השעון מראה שהשעה שלוש וחצי)

האוטובוס נעצר יובל הולך לכיוון קו 5 כשהוא מזמזם מנגינה.
האוטובוס עומד עם דלתות סגורות עדיין. יובל מחכה שהדלתות
יפתחו

סצינה 5:
פנים. אוטובוס. צהרים

הדלתות נפתחות. יובל עולה על האוטובוס בחיוך.

הנהג: היום, למזלך אנחנו באיחור קל

יובל: (בחיוך) מצדי כל יום שתהיה באיחור קל

הנהג: V.O הילד במצב רוח טוב היום.

באוטובוס יש מעט אנשים. יובל הולך ומתיישב במקומו הקבוע.


האוטובוס נעצר. יובל מזדקף. מאיה עולה לאוטובוס. מביטה ביובל.

יובל: (מביט בה) V.O בקשה שתשב לידי..

מאיה: V.O אם אני אשב לידו זה יהיה מוזר מידי (לפניי שהיא
מתיישבת [ שלושה מושבים לפניו ] היא פונה אליו בחיוך) היי, מה
המצב?

יובל: (בחיוך מאוכזב) היי. טוב, מה איתך?

מאיה מהנהנת בראשה ומתיישבת

יובל: (בוהה בעורף שלה) V.O למה היא לא התיישבה לידי לעזאזל?
הלך עליי. אין לי סיכוי.

האוטובוס נעצר, מוחמד עולה על האוטובוס. מתיישב אחריי מאיה

יובל: V.O טוב, אם אני לא אנסה אני לעולם לא אדע. (נלחץ) עוד
מעט אני צריך לרדת. אני חייב לעשות את זה! (מתמהמה ולבסוף
מתרומם בכבדות)  אהממ.. (מגחך בגרונו) שלום? זוכרת אותי? לא!
לא טוב.. היי ..
(מתחיל ללכת לכיוון מושבה של מאיה)

יובל מרגיש שמשהו תופס בזרועו. הוא מביט למטה ורואה את מוחמד
אוחז בו.

מוחמד: שלום לך..

יובל: היי   V.O מה הוא רוצה ממני?

מוחמד: אני לא יודע אם שמעת את הויכוח אתמול..

יובל: (קוטע אותו) כן...כן..

מוחמד: בכל מקרה, אני באגודה של פעילות ערבים ויהודים ביחד
ואנחנו מארגני..

יובל: V.O נו כבר שיסיים! עוד 2 תחנות אני יורד, אני לא אספיק
לדבר עם מאיה

מוחמד: מארגנים מין מפגש עם כל מיני (מגיש לו פלייר אדום)
אומנים, הנושא הוא שיתוף בין ערבים ויהודים, זה ממש חשוב שיהיו
הרבה אנשים, אז בבקשה תספר לחברים.

יובל: בטח, בטח, אני אספר.
V.O סוף סוף (ממהר לגשת למאיה)

(נעמד מול מושבה של מאיה ופונה אליה) היי (מחייך בביישנות)

מאיה: שוב היי (מחייכת באושר)

יובל: (בביישנות) אה.. חשבתי.. אולי.. אם אפשר.. אולי.. את
המספר שלך.?

מאיה: (מצחקקת) אתה יודע, אני לא ממש מכירה אותך

יובל:V.O ידעתי שמישהי כמוה לא תשים עלי קצוץ
(פונה למאיה) אה.פשוט..

מאיה: ( צוחקת, קוטעת אותו) אין בעיה אתה רושם?
שש חמש..(יובל חוטף מבט מהיר לכביש)

יובל: תקשיבי אני חייב לרדת, התחנה שלי.. את תהיה פה מחר?

מאיה: (מחייכת) בטח

יובל: אז מחר אני אקח אותו (מחייך)

מאיה: רק אל תשכח

יובל: (כבר ליד הדלת) אין סיכוי! (צוחק)

מאיה צוחקת

יובל: (יורד מהאוטובוס) V.O אני פשוט דפוק! הייתי צריך לרדת
בתחנה שלה! אז הייתי הולך 10 דקות זה לא שלא עשיתי את זה
בעבר.. מה אני משחק אותה אדיש פתאום?

(בזמן שיובל יורד מהאוטובוס מהדלת האחרית, רואים גבר עם חזות
ערבית עם תיק על הגב עולה על האוטובוס מהדלת הקדמית)

יובל נעצר בחיוך ומביט באוטובוס המתרחק.
פיצוץ באוטובוס.


מסך שחור