"הו אם-16, הו רוס'ר,
הה, סמל פאלי מיוסר,
לו היית גבר ואני אישה
הייתי לך את עצמי מגישה
ככל-הנראה לא לבושה
אבוי, הבושה."

("לא קופץ בשביל אף-אחד" / ח. באפטיסטו)

"אדון/גברת נכבד/ת - שמי חזי, אבל החבר'ה בפיצוציה של אמנון
קוראים לי יחזקאל. אני משורר. ואני סובל. ואני יחודי. מאוד.
ניתן ליצור איתי קשר בפיצוציה, תבקשו את יחזקאל."

(כרטיס הביקור של ח. באפטיסטו)

"קמתי בבוקר עם האנג-אובר מהבייגלעך של אתמול בלילה, ואמא שוב
הציקה לי שאני אמצא עבודה. אני שונא אותה. היא לא מבינה את
הנפש הרגישה שלי. אז הלכתי. הגשתי את כרטיס הביקור שלי, מצורף
למספר פואמות בולטות (כגון "שיר הלל לאימפריה הרומית" או "דליק
ווליניץ', בנה הממזר של אתנה"). הוא הביט בי במבט אדיש, ניער
את האפר מהסיגריה והמטיר ממרומי כובע הנייר שלו "לא, לא נראה
לי."
ילדי החטיבה האלה, נותנים להם לנהל סניף מק-דיוויד אחד, והשתן
ישר עולה להם לראש."

(ח.באפטיסטו מלין)

"כבר כשהיה בן 6 ידעתי שיש לו כשרון יוצא דופן, איזו דרך
הסתכלות ייחודית על החיים. אני זוכרת איך היה מביט בדמותו
המהבהבת של דן מרגלית ב"ערב חדש", ברק בעיניו וריר בזווית פיו,
צועק בחדווה "תסתכלי, אמא, תסתכלי!". למעשה, "דן" הייתה המילה
הראשונה שהוציא מפיו. זה ו-"אינסטלטור". למיטב זכרוני המשפט
המדוייק היה "דן אינסטלטור". במבט לאחור, נראה לי שקצת טעיתי
לגביו."

(ע. בפטיסטו מתפכחת)

"אני מאמין שאלביס עדיין חי. זה בא אלי כשעשיתי מה שאני תמיד
עושה כשאני הוגה, יושב על החוף ובוהה בתיירות שוודיות. אתם
מבינים, הוא פשוט החליט לרדת למחתרת כדי להרים את הקריירה
הכושלת שלו, השמן הפוחז. החלטתי ללכת בדרכו. אני אביים תאונת
דרכים מחרידה שתערב אופניים ממונעים ורכב ניקוי על ציר חדר
אוכל - כלבו, ואסלול את דרכי לתהילת נצח. כל שנה אפרסם קובץ
שירים חדש 'שנמצא באורח פלא במרתף המשורר המיתולוגי ח.
באפטיסטו', וארוויח מליונים. בכסף אוכל לקנות לאמא סוף סוף פסל
קרח של דן מרגלית."

(ח. בפטיסטו רואה בעיני רוחו את המכה הגדולה)

"אני נורא אוהב אטריות מוקרמות
זה האוכל הכי טעים עלי אדמות,
למרות שזה רק אם לא מחשיבים
פרוסת לחם עם ריבת חרובים.
מממ, טוב
מממ, תעזוב.

(מתוך "שירים אחרונים בהחלט, קובץ 8" / ח. בפטיסטו)