יוני היה איש פשוט, אולי בעצם לא כל-כך פשוט, הוא גר על הירח,
הייתה לו עבודה מאוד חשובה: כל ערב הוא היה צובע את הירח
בשחור.
הכל התחיל ביום שמשהו השתבש, אף אחד לא הבין איך זה קרה בדיוק,
אבל כדור הארץ שינה את הסיבוב שלו ובכל לילה היה ירח מלא.
אנשים לא מסתדרים טוב עם שינויים כאלה, זאת אומרת, שומדבר כבר
לא אמיתי בימינו, נשאר רק לסמוך על זה שהירח משנה צורה כל
לילה, ופתאום גם זה לא, אנשים פשוט לא ידעו מה לעשות עם עצמם,
אז בישיבה סודית של סוכנים מובחרים ביותר הוחלט לשלוח מישהו
לירח, שיישב שם, וכל לילה יצבע את הירח קצת בשחור, כמו שהיה
קודם, שיגדל כל לילה, עד שיהיה עגול ומלא, ואז שוב ימחק כל פעם
קצת צבע, שיקטן.
היו חייבים לעשות משהו במהירות, לפני שכולם ייבהלו ולכן כבר
באותו היום נשלח יוני בטיל מיוחד ומהיר אל הירח, ומאז הוא יושב
שם לבד, וכל לילה צובע עוד קצת מהירח, ולאף אחד איו מושג.
למה לערער לכל האנשים האלה את הדבר הבטוח היחיד שיש להם? לא
מספיק הילדים, המשכורת והמצב אוי שלא נדבר בכלל אל המצב. עדיף
פשוט שהם לא יידעו, ויוני צבע מצוין, צובע קצת מוחק קצת ואף
אחד לא מגלה.
רק ילדה אחת ידעה על האיש שחי על הירח, זה לא שסיפרו לה או
משהו כזה, היא פשוט הייתה ילדה חכמה מאוד, היא לא קיבלה את
הדברים כמו שהם, קצת התיש אותה כבר להלחם בהכל, והיא ידעה שאף
אחד לא יאמין לה שהירח לא באמת משנה צורה, אז היא לא סיפרה לאף
אחד, אף אחד גם לא הבחין שפעם אחת הירח היה מלא למשך שלושה
ימים רצופים (יוני בדיוק חלה), רק היא, והיא כל כך אהבה ירח
מלא שבכלל לא היה לה אכפת.
בכל ערב היא הייתה יושבת ליד החלון, מסתכלת על הירח וחושבת על
האיש שעל הירח, אם הוא לא בודד, ואם הוא יכול לראות אותה, או
לפחות לדעת שהיא מסתכלת עליו.
אבל הוא לא ראה אותה, הוא גם לא ידע שהיא מסתכלת עליו, וכן,
הוא היה בודד. מאוד בודד. בהתחלה הוא עוד הרגיש נורא חשוב
שבזכותו יש לעולם פחות
דאגה אחת, הוא היה גאה בעצמו וחשב שהוא עושה תפקיד מאוד חשוב.

אבל לאט לאט חדרה אליו הבדידות הזו, שצובטת בלב ומורידה מים
מלוחים מהעיניים, זה היה קשה מנשוא.
הוא פתח עוד קופסא של צבע שחור, בתחתית שלה היה פתק עם בקבוק
קטן, בפתק והיה כתוב כשתרגיש שאתה לא יכול יותר, הוא נזכר
בחברו הטוב שאמר לו את אותן מילים בדיוק לפני שנכנס אל הטיל
ועף אל הירח.
יוני לקח את הבקבוק ושתה את הנוזל שהיה בתוכו, באותו יום היה
ירח דק במיוחד וכשיוני נפל לאחור נשפכה קופסת הצבע השחור
וכיסתה לגמרי את הירח.
האנשים היו בפאניקה מוחלטת, היסטריה, אף אחד מהם (חוץ מהאנשים
המובחרים במיוחד והחבר הטוב של יוני) לא ידע על יוני, והם לא
ידעו איך להתמודד. רק הילדה ההיא ישבה ליד החלון שלה, הביטה
לאיפה שפעם היה הירח, ובכתה, כי לא יהיה לה ירח יותר, ולא איש
על הירח.
ויוני שכב לו בתוך שלולית של צבע, רחוק מכאן, הוא לא יצבע יותר
כלום..