קיבלתי הזמנה היא הייתה בצורת מעויין היא לא הייתה מצחיקה או
יפה סתם מעויין רגיל שעליו היה כתוב "  הנך מוזמן לחתונה של
גלית מליר ואורן ברון על מנת להשתתף בשמכתם בעת האיחוד החגגי
שלהם" את גלית הכרתי, האמתי היא הייתה חברה שלי שנתיים, היא
הייתה הקשר הראשון הרציני שלי, הכל הינו עושים ביחד, היא הייתה
האהבה הראשונה שלי ונירא לי גם האחרונה!
כשהיא עזבה אותי אמרנו שנישאר ידידם, לא התייחסתי לזה, תמיד
אומרים את זה, כיאלו זה מעודד או משהו.
" אנחנו פשוט כבר לא באותו ראש, אני מחפשת מישהו עם עבודה
רצינית, רוצה להתחיל לחשוב על חתונה, אתה עדיין שליח בפצריה!
אבל היה כיף נכון?" אמרתי כן בקול חנוק היה לי כיף באמת! אבל
היא דיברה עלי בכזה זילזול, בכזאת חוסר הערכה, אני דואג
שלאנשים רעבים תגיע פיצה חמה וטרייה, בלעדיי הם אולי היו
גוועים מרעב... מי היא שתחפש משהו יותר טוב?
ידעתי שהיא צודקת! גם ידעתי שזה עומד לבוא,ובאותו לילה
הזדיינו,הזדיינו פעם אחרונה, מין זיון של רחמים!
גם זה היה מהנה, וגם זה, כמו כל שאר הדברים המהנים והטובים
בחיים שלי נגמר! בבוקר היא כבר לא הייתה השאירה פתק שזה היה
טעות אבל שנישאר ידידים, ומאז לא ראיתי אותה, פעם בעצם במכולת,
בטח אורן היה איתה, אני,אני הייתי לבד. והנה פתאום בוקר אחד
אני מקבל הזמנה לחתונה שלה כיאלו רק אתמול דיברנ! היא השיגה את
מה שהיא רצתה- חתונה בטח הוא עורך דין או אולי איזה רואה
חשבונות, הלכתי עם דנה לחתונה רציתי לראות אותה, את גלית,כל כך
התגעגעתי עליה, היא ניראתה טוב, היא הייתה שמחה, איתי היא אף
פעם לא הייתה כל כך שמחה היא לא הפסיקה לחייך ולצחוק אני לא
יכולתי להפסיק להסתכל עליה, והיא היא בכלל לא שמה לב שאני שם,
אני יודע שלא הייתי צריך ללכת זה לא במקום, לא יודע למה ציפיתי
שהיאתעזוב אותו בחתונה ותיסע איתי לעבר השקיעה? אבל הייתי חייב
לראות אותה, פעם אחרונה, אולי כדאי להיפרד באמת, אולי כדאי
להבין למה היא הלכה! אבל כלום לא קרה, עזבתי את החתונה בלי
להגיד לה שלום אפילו, וכשחזרנו אני ודנה הזדיינו, מין זיון של
רחמים.