אצבעות ידיה הענוגות שלובות בידי,
שיערה כמשי על זרועותי,
שפתיה הלוהטות פוגשות שפתותי
גופה הילדותי מתמסר לתאוותי.
אין ספק שהיא שלי לזמן מוגדר
עד שתגיע השעה להיפרד ב-bye
ושוב תשוב לביתה, לעזאזל,
כי היא אהובה מושאלת השייכת לאחר
עפ"י הטבעת שעל אצבעה נושאת
אך לא עפ"י לבה שאותי אוהב.
תמיד היא משאילה לי קצת מזמנה -
לא רק בשבילי, גם בשבילה,
הלוואי ויותר זמן הייתה מקצה
לצורכי אהבתה ע"ח חובתה
וכאשר הבדידות דופקת על דלתי
שתבוא מיד להשכיח את כאבי.

13/08/02 ©