[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רונצ'יק סוון
/
הצל שלי ואני

"הצל שלי ואני, יצאנו לדרך" שר לך פוליקר ברדיו. הוא מעולם לא
ידע עד כמה הוא השפיע עליך. הוא גם לא ידע עד כמה אתה קרוב
להפוך בעצמך לצל. אולי באמת בהתחלה אפילו לצל שלי. ואח"כ -
אח"כ לדהות לאט לאט.





- יניב, תבין. אני עדיין לא התגברתי על עופר. ועד שאני לא
מתגבר על עופר אני לא חושב שזה פייר כלפייך שנמשיך לצאת, בלי
שאני יכול להפנות את האהבה שלי כלפיך.
- אבל טוב לנו ביחד! אתה לא יכול לעשות את זה!
- טוב לנו ביחד, אבל עד שאני לא סוגר את העניין עם עופר, עד
שאני לא משתחרר מהרגשות האלה, אני לא יכול להיות מאה אחוז
שלך.
- קח לך זמן. תבדוק, תחשוב, תחקור. אני מוכן לחכות.
- מה אתה אומר בעצם? הפסקה? אני לא מאמין בהפסקות.
- תעשה את זה בשבילי. בבקשה?
- בסדר.

אבל אתה לא הפסקת. התקשרת אליהם. אל כל מי שהכרת. אל חגית, אל
צביקה, כל מי שיכלת. כל יום, שואל מה קורה איתי. אם אמרתי
משהו. אם החלטתי. זה לא היה קל. לא היה לי רגע מנוחה - כל פעם
אחד מהם מתקשר לדווח שריחרחת.
כשצפצפת מלמטה זה כבר היה השיא. מה פתאום אתה מגיע לראות אותי
כמה ימים אחרי שהכרזנו "הפסקה"? התרגזתי. לא יודע למה. אחרי
הכל אתה דרשת "הפסקה", ואני נכנעתי לך.
הבהרתי לך, שאם זה ממשיך ככה, זה בטח לא ילך. אם אתה רוצה
שמשהו יתקדם לאנשהו, אתה חייב לתת לי קצת זמן, ובנוסף, לא
להציק לחברים שלי - הם לא נהנים להיות באמצע. אני יודע שהייתי
קצת נוקשה איתך, אבל זאת הייתה הדרך היחידה לגרום לך להבין.

והבנת. ונתת לי זמן. הפסקת. עברו כמה ימים, ולא שמעתי ממך. גם
הם לא.





7 בבוקר, הטלפון צלצל. זה היה אורן. ראיתי אותו בערך פעם אחת.
מאיפה הוא השיג את הטלפון שלי?
- אתה חבר של יניב, נכון?
- כן. עניתי בקול שואל.
- היתה תאונה. הוא נפטר אתמול בלילה.
לא יכלתי לנשום. זה היה כבד עליי. כבד מידיי. למה זה קרה? ולמה
עכשיו - יומיים לפני יום ההולדת שלך? הייתה הפסקה, ואז הוא
המשיך
- הוא נסע לאסוף את ההורים שלו משדה התעופה. הוא יצא מהבסיס
מאוחר כי המפקד שלו לא שיחרר אותו לפני כן כמו שהוא ביקש. בדרך
הוא טעה, וראה שהוא בדרך לכפר ערבי. הוא עשה פרסה במקום שאסור.
הוא לא חשב שמישהו רואה. ובאמת אף-אחד לא ראה. גם לא הנהג
שהגיע מהכיוון הנגדי ופגע בו. הוא מת במקום. עם הבעה שלווה
ופוליקר ברקע.
הבכי התחיל, ונמשך ללא הפסקה. כל היום. הגעתי לבסיס, אבל את
רוב היום ביליתי על האסלה בשירותים, בוכה. לא יכולתי לעצור.





אמא שלך בכתה. אבא שלך בכה יותר. אחיך היה חזק. אני התפרקתי.
טום מצה"ל ב' הגיע כדי להיות איתי. זה נראה לי מגוחך, אבל
שתקתי. ממילא לא יכולתי לדבר.
הטקס נגמר. ההורים שלך רצו לשמוע הכל. הם לא ידעו, ואני לא
הלכתי להיות זה שיספר להם. עיניים אדומות, נפוחות. אף נוזל.
קול רוטט. היה לי קשה, אבל להם, מן הסתם, יותר.
ככה זה היה כל שנה, בדיוק אותו הדבר. אמא שלך בוכה, אבא שלך
יותר. אזכרה אחרי אזכרה. יום הולדת אחרי יום הולדת. עד
שנשברתי. הפסקתי לבוא, אבל לא שכחתי. פשוט לא הייתי מסוגל
להתמודד עם זה יותר.
בינתיים אבא שלך נפטר. אמא שלך מצאה עיסוקים חלופיים. הכל
השתנה מסביב. רק המצבה שלך נשארה שם, בבית העלמין הצבאי.

לפוליקר אני כבר לא מקשיב. והצל שלך נהיה מטושטש. כאילו נמתח
על הרצפה עם קרני שמש אחרונות.
המשכתי הלאה. ואני לא עוצר יותר. לא עוד הפסקות.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
נו, תביאו לי
איזו תגובת
מערכת עסיסית,
כבר גמרתי לאכול
את הקודמת


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/3/03 20:38
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רונצ'יק סוון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה