אלינור כהן / סרט עצוב |
לאורך האוזניים
עד הצוואר.
היא הרגישה כל כך בודדה,
כל כך גלמודה
בחושך המוחלט.
גם אם נשמעו צלילים אפלים
של מוזיקה ברקע,
היא לא יכולה היתה להיות שמחה
כתמול שלשום, משהו מת לה שם
עמוק בפנים.
והיא הרגישה צורך,
להוריד מטר,
לשטוף את הכאב הזה
מעליה.
ורק לבכות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|