שרון גיל / קריעה |
יודעת ולא יודעת
מפחדת ולא נוגעת
יד נשלחת ונרתעת מכאב
והגשם, בשלו.
העצבות ברקע,
ידי המחט הקטנות, ממאנות לגעת,
רק עוד קצת
והלילה גמור,
והסוף לא מחייב
זאת רק שאלה של זמן.
נקרעתי עם שחר,
מלילה דמוי נחשול אחד גדול
לילה לא מספק,
חבל.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|