ואני אין בי כלום משל עצמי.
לב אבן אטום, מיובש וחשוף.
פי חסר, מתני עבות,
מחייך חיוך
של כלום.

אני אין בי כלום משל עצמי.
פרחים לא אוכל לגדל בגני
אוויר פסגות לא אצלי תנשמי
כל שאוכל, אגיש על מגש,
אך אין בי ממש
לא כלום.

ערירי נולדתי, כך גם אחיה,
בנתיב שקבעו לי גדולים.
כשלא אהיה כאן יותר,
לא יחסר לך מאום,
כי אני, אני
אין לי
כלום.


אני, אין בי כלום משל עצמי.
כל היום אסתובב על ציר דמיוני
סהרורי מיופייך,  מחומך האכזר
קשור  רק אליך בעוויתות של זהב
וגם כשתאמרי לי "הב נא, הב"
אתבונן בך בסלחנות יתרה
ואומר "מה שתרצי.!"
אך אין בי דבר
לך אוכל לתת
יפתי.
ממש
אין
דבר.


כי  אני   רק  ירח

ואת,  אהובתי החמה.