|
אתה
עומד מולי
תם
ולא בגללי
רוצה אותך
שתהיה שלי.
דמעה
לנצח בשבילך נושרת
הקרקע
מגעגועים בוערת
בלי אור
כולי עכשיו מסונוורת
רצון
נשבר לרסיסים
כמיהה
מבעד לסגור התריסים
נמאס
מכל ההיסוסים
אבל אליך אני פוחדת לגשת
לכדת אותי ואני כאן ברשת
חושבת עליך וקצת מתרגשת
רק מהסיכוי לראות אותך שוב.
מצוק לתהום אני עפה, נופלת
שלא אתרסק שוב, אני מתפללת
בתוך מחילה חשוכה עוד זוחלת
יודעת שלא, אך מקווה שתשוב.
שתיקה
בין הכתלים
מבט
אל הצללים
רוצה אותך
שתשבור את הכללים
מגע
בין שני גופים
אחד
בין אלפים
עכשיו
כל רגשותינו מוצפים
מילה
מהדהדת בדממה
חיוך
אוויר לנשימה
עומדים
כמו לפני חומה
אבל אליך אני פוחדת לגשת
לכדת אותי ואני כאן ברשת
חושבת עליך וקצת מתרגשת
רק מהסיכוי לראות אותך שוב.
מצוק לתהום אני עפה, נופלת
שלא אתרסק שוב, אני מתפללת
בתוך מחילה חשוכה עוד זוחלת
יודעת שלא, אך מקווה שתשוב.
והכל כמו היית שלי... |
|
|
מה עם הזכויות
על הסלוגנים למי
הם שמורים, בטח
לבמה חדשה אבל
למי עוד, מה כל
מה שאנחנו
כותבים נהפך
להיות בחזקת
הבמה, איפה
הזכויות שלנו,
עד מתי נסבול את
עקירת זכויות
היוצרים שלנו,
עד מתי?
אני דורש פתיחה
של הספרים,
ולבדוק מי
מרוויח מה?, של
מי כל רעיון,
ומי זה חרגול?
עו"ד שמעון
מזרחי, יו"ר
עמותת
הסלוגניסטים
מתוך מכתב חריף
לאחד רימר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.