ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ ביפ סתום ת'פה כבר כוס אוחטוק! להפעיל
את הנודניק? מי לעזאזל רוצה להפעיל דבר בשם נודניק? הייתי מבטל
אותו, אבל הגוף כה כבד...גם הראש...גם העיניים...ביפ ביפ ביפ
שתוק נודניק!!! שית...לעזאזל...שוב נשבר המסך...שוב צריך לנסוע
למרכז שירות לקוחות של סלקום שיש רק בראשון...שוב צריך לצאת
מהחדר! אני אהרוג אתכם, אתם שומעים אותי?! אני פאקינג אהרוג
אתכם!!! את מי? את מי אני אהרוג? אל מי לעזאזל אני מדבר? אני
משתגע...אני משתגע...אני משוגע!!!
מקלחת...מקום נחמד...יושבים באמבטיהו המים מהטוש זורמים...כל
כך הרבה סכיני גילוח מפוזרים מסביב...צצצ, כמה לא אחראי מצידך
אבא, אתה לא מצליח לקבל את העובדה שהבן שלך לא בסדר? כן, אבא,
הוא צריך שירותים פסיכולוגיים, פסיכיאטריים, תרופתיים! הבן שלך
משוגע אבא, הבן שלך פסיכי!!
טוק טוק טוק! מה זה לעזאזל, מי דופק כאילו הוא קצין הגיסטפו?!
טוב, אני מיד יוצא! למי אכפת שהיא מאחרת לבית ספר, הבת ז... לא
משנה כמה פעמים נעברי את המגבת על השיער, הוא לא יתייבש,
ובקבוק המרכך ששופכים לא באמת עוזר נגד קשרים...איזה מגניב, יש
לי קשרים. תיזהרו! אני צועק אל המראה, יש לי קשרים!
הממ...מה נלבש היום? המנהלת אמרה שצריך לבוא עם תלבושת בית
ספר...המנהלת יכולה להיכנס לי לז'ופה ולהיחנק מקלאסטרופוביה.
איזו חולצה...קורן? סליפנוט? קורן וסליפנוט זו לא מוסיקה, זה
זבל, איחך אתה יכול לאהוב את זה, איך אתה יכול לשמוע את זה?
תגידו לא נמאס לכם מלהגיד מה מותר ואסור לשמוע? כן, אני שומע
קורן וסליפנוט, ואם לא טוב לכם אז לכו קיבינימט.
טוב יאללה, מכנסיים, גרביים, נעליים, מעיל, והחוצה.
יורד גשם. הבן זונה משתין עלי. כיף לך? נחמד. תוהים ברחובות
כשעתיים, נכנסים לחנויות, מסתכלים על חרבות, חוזרים הביתה. אף
אחד כבר לא נמצא. נכנסים לחדר, סוגרים דלת ואור, חוזרים
לישון.
אני אוהב אותך...נכון נהיה ביחד תמיד? נכון אף פעם לא תעזבי
אותי? נכון... בום בום בום בום! למה את עושה כל כך הרבה רעש יא
כלבה מטונפת?! כל העולם צריך לדעת שחזרת מבית ספר?!! סתום את
הפה שלך יא מטורף, אל תדבר אליי ככה. תגידי את רוצה למות? את
רוצה שאני אקח סכין ואכין מסיכה מהפרצוף שלך?
עכשיו כבר ערים. והיא כן עזבה אותי. היא כן הלכה. כולם הולכות
בסוף, אף אחת לא יכולה להסתדר עם המפלצת. כל החיים שלהן דוחפים
להן סמינרים של חרא על איך שבנים רוצים רק סקס. יודעת מה מותק?
אני לא בן, מתאים? אני רוצה לאהוב אותך...עם שירים, עם פרחים,
עם הלשון...באמת למה שתרצי, איפה האתגר כאן? אני הרי בכיס הקטן
שלך, זה כבר לא כיף...
אני שונא בנים. אני שונא בנות. אני שונא את עצמי, אני שונא את
כולכם!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אגרוף. עוד אגרוף. עוד אגרוף. התחושה בפרקים נעלמת, נפיחות
כחולה מופיעה, חתכים מזרימים טיפות דם על הקיר. הקיר אפילו לא
נסדק עדיין כשהיד נשברת.
אלוהים! מה קרה לך? אתה בסדר? שאני אקרא לאמבולנס? שאני אקרע
לך ת'צורה? למה אני בוכה? למה לעזאזל אני בוכה? כואבת לי
היד...ךמה כואבת לי היד...כיח שברתי אותה על הקיר, או כי כל מה
שנשאר לי כבר חודש זו אוננות? לא...מכאב יד לא בוכים...כואב לי
הלב...הלב השחור והרקוב שלי כואב...אז אני בוכה... שלוש שעות
עוברות. אמא חוזרת מהעבודה. דפיקה בדלת והיא נכנסת. למה שהיא
תחכה שאני אענה לה? מה אכפת לה שאולי אני מתלבש באותה שניה, או
לחילופין מלביש? מה המצב? מה את חושבת? איך היה בית ספר? נפלא.
הלכת לבית ספר? למה את חושבת? שתים עשרה שניות זה לקח לה.
אלוהים!! מה קרה לך ביד?! מה את צורחת?! זה החדר שלי ורק אני
אצרח כאן!! עופי לי מהעיניים!! אתה צריך רופא! רת צריכה בעיטה!
עופי מכאן!! טורקים את הדלת, נותנים לקיר עוד מכה, שוכחים שהיד
שבורה, כואב...כואב...כואב...הדם והדמעות זורמים במעין הרמוניה
חולנית של אי שפיות. מדליקים את המחשב. האינטרנט נתקע. המקלדת
נשברת על הברך, המסך מתרסק על רצפת המדרכה, המחשב מתפורר אט אט
כל פעםן שהנעל השחורה פוגעת בו. עכשיו השולחן, כן כן השולחן.
והטלויזיה. והארון, והמדפים...הכל! הכל!! תמותו כולכם, אני
שונא אתכם!!!
מוציאים את נמסיס. נמסיס יפיפיה. יש לה להב ארוך וניצב פשוט
משגע, עם שני ציפורני שטן מפחידות מכל צד של הלהב. בום! הדלת
נשברת. יפה נמסיס, עברת את המבחן! בום, הלב לא נשבר, הוא כבר
היה מרוסק מראש, הדם נשפך על הרצפה והגולגולת נשברת בעוד הראש
נוחת בעוצמה על הרצפה והגוף הרקוב משחיר לאט לאט עד שנעלם
ומתנדף באוויר, וחי רק כפחד בחדרים הסודיים של לב האדם.
למה, למה הן השאירו אותי לבד???