"הייתי רוצה להיות מלאך ...", אמר וקפץ מהגג.
מסתקל על חברו מלמעלה חשב, 'העם זה איך שאלוהים רואה אותנו  ,
נופלים לעבר שום מקום בלי מטרה? עוד כמה דקות יהיו פה סירנות
של אמבולנסים וצעקות של אנשים שלא יודעים מאיפה זה נפל אליהם.
מעניין מה הוא חשב כשנפל? העם באמת חשב שיהפוך למלאך? דרך
מטומתמת זו למות באשליות...'.
 הוא היסתובב והתחיל לנוע לכוון המדרגות שהובילו למעתה לרחוב.
'הוא בחר בדרכו' הוא חשב, 'דרך שהובילה לנפילת גיבורים..'.
 הגשם החלש טיפטף לאט עד כדי כך שהוא יכל לראות את הטיפה
חולפת מול עיניו לפני שהיא מתנפצת על נעלי העור המשופשפות שלו.
כשיצא לרחוב הסירנות, האנשים והפניקה חגגו.
חוץ מזה זה היה ערב רגיל, השמיים היו מכוסים עננים בצורות לא
קונונציונליות, אפשר היה לראות כוכב או שניים במקומות בהם
השמיים החליטו להראות את פרצופם האמיתי. הפנסים סינוורו אותו
כשדישדש לעבר השום מקום אליו הלך. היתה הרגשה מיוחדת של כלום
באוויר.
בגיל ה-25 שלו לא הצליח להבין על מה ביזבז את כל חייו. הוא
הלך ועם הגשם שטפו אותו תמונות מהעבר, הבי"ס התיכון, החברה
שהיתה לו באותה תקופה, המסיבות בהן היה, האנשים אותם הקיר
והחברים שדבקו בו לא משנה מה עשה. ואכשיו מה, הוא גורם לאנשים
להרוג את עצמם כדי שיוכל לממן את חור האכברים הקטן שבו גר, זה
כמעת רצח.
"אתה לא רואה לען אתה הולך!?!", צעק מישהו לעברו. הוא אפילו
לא שם לב איך ניתקל באנשים בדרכו, הוא נזכר איך חלם להיות רופא
ילדים, להציל חיים, הוא אפילו תיכנן איפה ילמד, אבל איכשהוא זה
פשוט לא היסתדר 'טיבעם של דברים בעולם' הוא חשב כשניכנס לבית
הקברות. 'וכבר מה ההבדל הגדול בין רופא לקברן, הם לא היו
מתקיימים אחד בלי השני'.
הגשם היתחזק , הוא קטף ורד אדום בוהק והניח אותו על קיברה של
בחורה צעירה שקבר לפני יומיים. מתישב ליד הקבר הירהר בקול רם
"מעניין מה יש בצד השני...?" וירה לעצמו בראש...