פעמון נעורייך צלצל,
אני מקבל את תמורתך
באוזניינו איזה מוסיקה צלולה
ורקורסיבית ובגירה
ואת הופכת לאישה, בלי פחד בעינייך
אולי רק בי.
ואז את מפשיטה אותי, אהבת נעוריי וחיי
את לוקחת את הילד שבי החוצה
ומבתקת את הילדה הסקרנית שבך
את נוגעת באחרית מערומיי
ואני פורט על מיתרי השינוי,
עכשיו את כבר עתוקה, אל עומק רגשותיי.

Night fell on this bed,
the laughter of our parley
drew and closed and withered
and was lashed into a vague remembrance.
Your hand is a ship sailing upon the vast oceans of my body,

and it dared to cross the pacific domains of your timid
youth.
I am honored beyond expression
to emblem you with the title of a woman.
This electricity that spasms,
that cries when your skin finally cleansed into mine,
will bring final taste
and immortality to my eyes.