|
כמלאך מתוך להבה הופעת
את האש ואני הלהבה
את האויר ואני החמצן
את המשפט ואני מילה.
ליבי החסיר פעימה
עינייך החזירו בי תקווה.
המילים נעתקו והנשימה אחריהם
הגוף נכווה מקרינתך הגואה.
קולך המשגע השיבני למציאות מדומה
בה לא ידעתי האם הופעת לצידי
האם היית כאן בכלל.
האור בליבי אף פעם לא ידעך
כל עוד תשארי אותו המלאך. |
|
|
"אל תסתכל
בקנקן..." אם
כבר יש קנקן יש
2 אפשרויות, או
לקחת אותו
ולרוץ, או לבהות
במחשוף של
המלצרית ללא
בושה...
ובכלל, עדיף
להישאר בבית
ולשתות מים
מהברז |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.