האקדח היה טעון היא החזיקה אותו מול הראש שלה... היא ידעה
שהלחיצה הבאה תהיה גורלית! שממנה אין דרך חזרה! המבט על הפנים
שלה היה מצמרר... כאילו היא נבגדה!  הבמאי של הסרט הסתכל בה
בהערכה רבה, הוא היה בשוק מאיזה שחקנית טובה היא...! הוא לחש
למפיק שישב לידו שהיא מדהימה! שהיא מהפנטת! שזה נראה ממש
אמיתי!
והיא החזיקה את האקדח... והמשיכה במונולוג הפרידה שלה מהעולם!
"אף אחד מכם לא יתגעגע אלי באמת, אתם לא תתגעגעו אלי אלא אל מי
שהייתי... אל מי ששיחקתי שאני...! אתם תתגעגעו אל הדמות לא אלי
באמת! ובעוד יומיים או שלושה תמצאו דמות חדשה ותשכחו אותי! את
הילדה הקטנה...." הבמאי היה המום... כמה מוכשרת היא יכולה
להיות... איך שהיא מעבירה את הרגשות... זה נראה כאילו זה מה
שהיא מרגישה. הכותבים של התסריט הביטו בה וידעו שהיא השחקנית
המושלמת לתפקיד!
שהיא פשוט יודעת איך הדמות שלהם הרגישה.
והיא ממשיכה עם המונולוג... כאילו היא לבד בעולם. "כל החלומות
שלי על כוכבות ועל הצלחה נגמרו יחד עם ההתחלה של הסרט הזה!
גיליתי שהעולם הוא לא כמו שחשבתי! שאתם לא כמו שחשבתי! שכל
התעשייה הזו כל כך צבועה! שלא איכפת לכם משום דבר חוץ מעצמכם
ומהתחת שלכם ומהתחת שאתם חושבים לחמוד בשניה שאתם רואים
אותו...!
לי נמאס מהעולם הזה!!! אני גיליתי מספיק. בעצם גיליתי יותר
מדי... יותר ממה שהייתי רוצה לדעת ועדיין פחות מדי.. פחות ממה
שקיים בעולם הזה!
אבל אני גיליתי מספיק בשבילי.. אני לא יכולה לספוג יותר
גילויים... גם לספוג יש גבול...." היא יצרה את האויר הדרמתית
שכולם רצו שתהיה בסצינה הזו.
היא לקחה נשימת אויר גדולה ולחצה על ההדק...! השורה האחרונה
שהיא שמעה הייתה "מי לעזאזל טען את האקדח?" היא חייכה ולחשה
"אני" ואז היה שקט... שקט שלא נפסק. שקט, ושקט בלבד!