כולם היו באבל, כולם שתקו,
רק הוא שש וצהל,
שמח וצעק - "הוא רק בנאדם, הוא רק בנאדם, אמרתי לכם",
כולם אהבו אותו, הוא באמת היה עשר,
בחור טוב, בחור מגניב,
תמיד היה שם כשצריך אותו,
וכל המוזרויות שלו, וכל התחפושות שלו,
למי בכלל איכפת שהוא רק התחפש,
למי בכלל איכפת שהוא רק בנאדם,
זה הרי ברור.
אבל הוא היה חייב להוכיח,
הוא היה חייב להרוס לכולם,
כולם היו באבל, כולם שתקו,
כולם היו עצובים, כולם הזילו דמעה,
באטמן שכב שם,
שרוע על הרצפה,
עירום כביום היוולדו,
החליפה המדליקה שלו זרוקה לצידו,
והמכונית המגניבה שלו חונה לידו,
והוא שרוע שם על הרצפה,
באטמן שוכב עירום על שלולית של דם,
באטמן שרוע שם עם חור בראש.
כולם היו באבל, עצובים, כולם שתקו,
רק סופרמן צהל וצעק -
"הוא רק בנאדם, אמרתי לכם שהוא רק בנאדם!!!"