אנשים עירומים בערימה בפינה, לא זזים
אורות בכל הצבעים מהבהבים מהתקרה
אלוהים קורץ אלי ומחייך מעמדת הדי ג'יי
והג'אנגל דופק לי בורידים בצד.

רגע אחד אני קורע את הצוואר על הבמה
גורם לאנשים להשתגע, לאבד את החושים
ורגע אחריו אני שפוך על הרצפה
הולך לאיבוד בתוך יער הצללים.

ההד קורא בשמי.
איפה הוא?
"איפה אתה?!"

צעקותי מהדהדות בין העצים,
ונעלמות.
ביחד עם התמונה.
ופתאום היא עלי, מחייכת וקופצת.

עיניים כחולות, חיוך של ילדה קטנה
ושדיה הכבדים מתרוממים, נוחתים ונשברים.

והחלום מנתפץ, הכל מתפזר, נעלם, דוהה החוצה.
אני שוב לבד, באמצע.
פנס בודד
מאיר עלי בחשיכה
אני מחייך, עומד ומחייך.


ומת.