זהו סיפור על אהבה... כמו שכולם מכירים אותה הממזרה הממכרת
מזיקה יותר מכל אסון טבע/אדם שנוצר אי פעם.
כן כן... זה אותה אחת שכולנו רוצים אבל מתחרטים וכואבים עליה
רבות.

עוד משחר ילדותה הייתה אהבה הבחורה הכי יפה בעיירה שכוחת האל,
בחורה שופעת במקומות הנכונים, מה קוראים אותה "כוסית".
אכן, אחלה כוסית שבעולם, הייתה כובשת כל בחור שהתקרב לרדיוס
קילומטר וחצי ממנה... אפילו בחורות, רק הן היו נופלות שדודות
לרגליה רק מרדיוס של כ500 מטר (פחות או יותר, די שכחתי את
המספר המדויק).
הבחורה שלנו, אהבה, הייתה די שובבה ואהבה לבלות, אז חברה היא
עם מהממת נוספת, נוטפת מיניות שקראו לה תשוקה, והן חגגו בלילות
כמו שאף אחד לא חגג (תרגעו את הראש המלוכלך...), כשזה לא הספיק
צירפו לחבורתם הצמודה, בחורה די זנוחת עם אך שיופיה ובהירות
מוחה עלה כמעט על אלו של אהבה, קראו לה כאב.
ובכן, אהבה, תשוקה וכאב, הפכו לחברות הטובות ביותר, "הבלתי
נפרדות" קראו להם כולן.
אך הן היו הוגנות והתחלקו שווה בשווה בשיירת הגברברים שעמדו
מאחורי הדלת של ביתם ,המוקשט בחוסר טעם,יומם וליל (ולפעמים קצת
יותר).
כמו בחברויות הטובות גם אצלהן, הגיע "הבחור" בה"א הידיעה
מודגש.
תשוקה שמעולם לא יכלה לעצור באחד, מאסה בו מהר והמשיכה בדרכה.
אבל אהבה וכאב נדהמו... הוא היה מושלם.
כצפוי, המריבות חגגו.
ביתן המוקשט בחוסר טעם מופגן אך שמח, הפך מוזנח ומלא כעסים.
שניהן רצו את הגברבר הנחשק, וכל החוקים נשברו.. כנאמר "הכל
הוגן באהבה ומלחמה".
באחד מימי הדו קרב הנועזים ביותר (אכן המלאכיות של
צ'רלי..not), נפל הבחורון לאגם וטבע.
הבחור אחוז תאווה ומלא האגו רצה לראות את הקרב מכל הזויות
האפשריות... ובעומדו על צוק קטנטן, מעד ונפל.
אומנם עומק האגם 2 מטר וחצי, הנערון שלנו לא היה מוכשר בשחייה
ותוך מספר דקות טבע.
כן.. איש לא היה שם להציל אותו, כי הבחורות היו עסוקות בריב
וכל השאר... טוב כל השאר היו עסוקים בבחורות.
מצער כמה שזה... כולם המשיכו הלאה, גם כאב.
אך אהבה גדלה להיות בחורה מרירה וכועסת, היא משכה אליה
מיליונים כמו זבובים לדבש... כולם רצו לגעת בתהילה של אלילה
קסומה זו (היי די עם המחשבות הכחולות!).
והיא... היא נגעה ברובם, מותירה רעל שאת סודותיו למדה מחברתה
הטובה לשעבר.
עכשיו כמעט כולם מסוממים, מכורים לעוד מנת אהבה מהולה בהרבה
צער ויגון (היא קראה לזה "כאב" כנקמה לבחורינה שלטענתה הרגה לה
את הבחור, שהאמת... כבר מזמן לא עניין אותה).
אהבה עוד חברה טובה של תשוקה, והן בלתי נפרדות... תשוקה וכאב
די התרחקו אך עוד תוכלו למצוא אותן מטיילות יחדיו לזכר הימים
הטובים, ותופסות עוד קורבן חסר אונים.
אם תהיתם... זה תורשתי ומאוד מאוד מדבק... כך שאם זה עוד לא
תפס אותכם... רוצו על נפשיכם כל עוד אתם יכולים... לא תעשו את
זה אני יודעת (על מי ניסיתי לעבוד?!) גם אני נרקומנית!