עדי גורן / שיר לזריחה |
שוטפת פנים
קמה
תוהה למה אני לא תוהה למה
טוב לי להיות
קצת פחות
ממה שאפשר
אם כל מה שנותר זה
להזות.
מכשפת
נופלת מהר
שם
במקום בו אתהה איך אני לא כמותם
ובלילה
בחושך
הכל נעלם
כמו חיוך שחוזר על עצמו
מטומטם.
מסתנוורת
נוסקת מעלה, שוקעת וקמה
די יודעת למה אני לא יודעת למה.
כשאפול, כמו כולם,
עוד אראה אותך שם,
ערום ומסומם,
ואבין.
מאוחר מדי, כמו כולם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|