שירי בן-משה / גבות |
את מסיימת להוכיח את דברייך
הן חייבות לומר את המילה האחרונה
כשאנחנו רוקדים
הן מתפתלות כמו זוג נחשים
נאנחות בקול עדין ורך
אני מדבר אליהן כשאת שקועה במחשבות
מלטף אותן כשאת שקועה בי
אני אוהב אותן
כן, גם בבוקר כשהן קמות מבולבלות
מחייכות חצי חיוך ומסמיקות
הגבות שלך לא מפסיקות לדבר
גם כשאני הולך הן לא נותנות לי מנוחה
כשהגבות שלך פתאום שותקות
אני רועד
יודע שאת עצובה
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|