יש משהו בעמידתה
משהו רופס
משהו לא בטוח
מגרה, מסקרן.
שמה לא אדע.
לי על כל פנים, מור הייתה
גם נעימה וגם יפה
נעימה מאוד. עיניים,
עיניים מקסימות. ירוקות.
חיוך כובש לב.
אליי פנתה, המוזה שלי,
אני, הכותב שיר לדמותה,
כותב שיר ממרחק.
אליי פנתה לפתע ועט ביקשה.
אפשר לרגע, הפריעה.
את העט שלך לשאול.
כולה חיוכים, כולה מחמדים
הפסקתי לכתוב, בה התבוננתי
הוקסמתי. עטי הגשתי
למוזה המקסימה שלי.
משהו קטן לכתוב
לכתוב אמרה. משהו.
אני מפריעה, אני רואה.
אתה כותב.
משהו קטן, רק.
עט נתתי, לשמה שאלתי.
שמה בסוד אשמור.